צריכה עזרה מאודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/03/2009 | 13:28 | מאת: רנית

אודי שלום, יש לי בעיה קשה. עם אנשים קרובים ואהובים, אני נתקפת התקפי קנאה המוציאים אותי מדעתי. כך גם קרה בטיפול- ככל שהקשר נהיה יותר קרוב כך גם אני מתנהגת באופן בלתי רציונאלי- עם התקפי קנאה כלפי המטפלת ורכושנות. יש לציין שאני מודעת לכך שהתנהגותי אינה רציונלית, אך כשמגיע כאב כזה בגלל סיטואציה מסוימת, אני שוב נתקפת בזעם אדיר ולא יכולה להתגבר עליו מהר, אלא שלוקח לו זמן לשקוט. יש לציין שאני לא אדם אלים ואף פעם לא אעז לפגוע באמת באף אחד אלא שיש לי התנהגות שלעיתים היא קיצונית ואני מפחדת מעצמי וממה שאני מעוללת. אני אדם רגיש מאוד שלא יכול להיות בקשר קרוב בגלל הרגשות הקשים שמתעוררים בי- אינטנסיביות, אובססיביות, קנאות, רכושנות ופחד אמיתי וקיומי. כך גם קורה בטיפול ואני מפחדת שהמטפלת תשנא אותי ותזרוק אותי גם היא מהטיפול. יש לציין שאני לא מטומטמת ויש לי משאבים מנטאליים רבים, אך כשזה מגיע לקשרים קרובים אני אינפנטילית ברמה של ילדה בת שש. האם לדעתך מצבי הוא בלתי הפיך? האם לדעתך יש לי עוד תקווה? מצטערת על המלל הרב, פשוט הבעיה דחוקה ובוערת. אשמח לתשובתך האדיבה, רנית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רנית, התקווה תלויה במידה בה את יכולה לשלב בין הכוחות ההורסים לכוחות המתקנים והבונים, עם ייתרון הולך וגובר לאחרונים. הצמד אהבה-קנאה למשל, מזכיר לי את את היחס שבין בניה -הרס, או אפילו אהבה - שנאה. נשאלו שאלות לא מעטות לגבי הפרעת האישיות הגבולית לאחרונה. על היכולת לשאת את העוצמה, הפגיעה, הבלעדיות, הקנאה, התובענות. מחד - מטפל טוב מאפשר זאת. לא נהרס. מכיל ומקבל. אולם עליו לדעת להציב גבולות, ועלייך - להפעיל שיקול דעת מתי ההרסנות היא בלתי הפיכה. כי אז, כשלמדובר באדם בוגר עם כוח, עוצמה ונשק שיכול לפגוע - האובייקט נהרס. נשארים לבד. וזה הפחד הכי נורא. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית