לטלי פרידמן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

17/04/2001 | 14:33 | מאת: נעם

לבתי בת השבע יש הרגלי אכילה בעייתיים. היא כל הזמן חושבת על אוכל מדברת על אוכל ובהינתן האפשרות - אוכלת. הנ"ל נכון לכל סוגי המזון בנוסף, ולא פחות חשוב, האופן בו היא אוכלת בעייתי - היא שואבת את המזון, דוחפת אותו מהר מהר ופשוט "מתחזרת" אני מאמינה כי יכולותיי להתמודד עם הנושא מוצו ואני מעונינת לפנות לעזרה מקצועית. שמעתי על קבוצת תמיכה בשניידר אבל אני לא בטוחה שזהה מקום הילדה לא שמנה אך בהחלט לא רזה. היא מלאה ואני מניחה שהמשך אכילה במתכונת הקיימת יביא ואתה להיות שמנה (יש לה נפש של שמנה) אשמח לכל עצה מועילה תודה

לקריאה נוספת והעמקה
17/04/2001 | 14:49 | מאת: רוית ניסן

לנעם שלום. פנית לטלי- אבל אני מוצאת לנכון לענות גם- וטלי וודאי תוסיף את דברה. חשוב שתספרי ממתי הבעיה והאם זה מפריע גם לילדה? האם גם כשהיא מחוץ לבית היא עסוקה מאוד באוכל? האם למישהו בבית יש הפרעת אכילה? וגם אם אפשר- קצת על התיפקוד החברתי והלימודי שלה. תודה. רוית.

17/04/2001 | 19:12 | מאת: נעם

אז ככה הילדה להערכתנו זללנית לא קטנה מאז שינקה. תמיד אהבה מאוד לאכול ולדעתנו נהגה להגזים בכמויות אופן האכילה, שמטריד לא פחות ואולי אפילו יותר, התדרדר להערכתי בשנתיים האחרונות (בערך). למיטב ידיעתי העיסוק באוכל הוא כל המן - לצורך הענין היא מעידה על עצה כמי שמבקשת בצהרונית בבית הספר לפעמים עוד מנה או שתיים בבית: גם אני ובעלי אוהבם אוכל ומעריכים אותו, אנו מבלים הרבה בבתי קפה ובמסעדות אבל איננו אובססיביים (רוצה לומר שאת אהבת האוכל אנו מעבירים הלאה ולא מסתירים אבל כמעט תמיד אנו אוכלים בצורה מסודרת ואף פעם לא "מתחזרים" לבעלי יש נטייה לאכול "על הדרך" (לא ליד השולחן) אבל לא משהו היסטרי עוד בהקשר של אוכל - מדי יום ששי אנו אוכלים בצהריים במקדונלדס - מעין מסורת (בעייתית?) התפקוד החברתי של הילדה היה מצוין אבל קת התדרדר לפני כשנתיים ובשנה האחרונה שוב חל שיפור (עם הכניסה לכתה א') והלימודים - עצלנית לא קטנה, אך ללא בעיות של יכולת. כן - צריך לנדנד לה שתכין שיעורים חושבת שזהו

17/04/2001 | 23:29 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, כמו רוית, אני חושבת שעליך לפרט יותר לגבי הדימוי של הילדה בעיני עצמה, על המאפיינים החברתיים בחייה, על המקובלות החברתית שלה ועוד. מחכה להמשך... בברכה, טלי פרידמן

18/04/2001 | 09:40 | מאת: אורה

פעמים רבות אכילה "כפייתית" היא ביטוי לחסך רגשי, לילד (או למבוגר) יש חלל בפנים אותו הוא מנסה למלא באמצעות אוכל. האם אתם מחבקים אותה, מנשקים אותה, נותנים לה את ההרגשה שבלי קשר לכלום היא הדבר היקר ביותר בעולם? דווקא אהבתי את המסורת של אכילה ב"מק-דונלדז" ובכלל אני אוהבת מסורות במשפחה של לעשות דברים ביחד, אולי גם תאמצו מסורת של הליכות משותפות, למשל ליד הים? כמו שעדי אמרה לפני ילד לומד מחיקוי אז תתנו לה דוגמא של אורח חיים בריא ושמח וטוב לב בהצלחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית