לאביב

בוקר טוב מה נשמע? הספירה עוד נמשכת? מאחלת לך יום מוצלח, אנג'ל

בוקר טוב אנג'ל, כן הספירה עוד נמשכת, כבר יש לי 56 ימים נקיים, שזה כמעט חודשיים, אבל את יודעת, אני חייבת לכתוב לך משהו בענין הזה, ואל תעלבי או משהו רק תחשבי על זה. יש לי מין הרגשה כזו שאת שואלת רק כי את מחכה כבר לשמוע שנפלתי, שחזרתי לבלוס ולהקיא, שאיכשהוא את לא מצפה לתשובה של כן אני עוד מחזיקה מעמד וחזקה בענין הזה, אלא ההיפך, מחכה לי שאומר לך שאתמול הקאתי, ואולי זה לא בגלל שאת רוצה שאני אפול כל כך, כמו שאת רוצה לאשש ולחזק את התאוריות שלך ששום דבר לא יעזור בענין הזה, שאי אפשר לצאת מזה. אז את טועה אנג'ל, אפשר לצאת מזה, עברו עלי שבועיים קשים, של הפסח, החג, בלי אבא, עם הרבה דרישות מהמשפחה, עם לחץ היסטרי בעבודה, וגם עם השבוע רגילה שלך, שבו דיברת המון וכתבת לי המון והרבה דברים ממה שאמרת אני גם לקחתי למקומות הקשים שלי והייתי צריכה להתמודד איתם, אבל עברתי אותם בלי לאכול ולהקיא. נכון, אני במשבר, קשה לי, עבר עלי לילה לא קל, ואולי בגלל זה גם הדברים שלי ישמעו לך חריפים או בוטים, ואני מתנצלת מראש, אבל לא הקאתי. ראיתי גם את כל ההודעות שלך בפורום ולא הגבתי, גם כי קשה לי אישית ולא רציתי להקשות על עצמי יותר וגם כי התלבטתי קשות איך אני צריכה להגיב, וקראתי תגובות שאנשים כתבו לך גם אחרי זה, ואולי זו ההזדמנות שלי לאמר לך מה אני חושבת בענין או יותר טוב מה אני מרגישה, ושוב אני אקדים תרופה למכה ואמר שאני לא אומרת את זה כדי להעליב אותך אלא כדי שתחשבי על זה, ואמרתי לך את זה גם כבר בעבר, אבל איכשהוא זה נמחק ונשכח. אנג'ל לכולם בפורום יש בעיות, וקשיים, וכולם מנסים להתמודד עם החיים בדרך זו או אחרת, אם לא היו לנו בעיות לא היינו נמצאים דווקא בפורום הספציפי הזה. אני פתחתי לך גם את המייל הפרטי שלי ואת הפלפון האישי שלי מתוך תחושה אישית שלי שקריאות המצוקה שלך וההצילו שלך הם כאלו שאת לא יכולה להישאר איתם לבד, וחייבת להכניס לשם עוד מישהו, ומישהו שעבר את הדברים שאת עוברת, ומתוך תקוה שאולי באמת הכוחות שלי יחזקו גם אותך, ותראי שאפשר ותאמיני שאפשר ותלכי עם זה צעד קדימה. אבל את יודעת מה מעבר לזה, חשבתי שזה גם יעשה לי טוב לדבר על הדברים, קיוויתי שזה יעזור לי במאבק, ויחזק אותי. אבל אנג'ל את לא נותנת לאנשים אפשרות לדבר, את לא נותנת לאנשים אפשרות להגיב, את לא נותנת לאנשים אפשרות להושיט לך יד, או לעזור לך. אני בסוף השיחות איתך נשארת במקומות מאוד מאוד קשים, וגם בגלל העובדה שבכל השיחות שלנו את היחידה שמדברת, את היחידה שמעלה דברים, וגם הדברים שאת מעלה הם ברמזים, בחצאי דברים, ולוקחים אותי למקומות שלי. תחשבי על זה קצת ותראי שכל מה שאני אומרת הוא רק בתגובה לשאלות ישירות שאת שואלת אותי, את לא משאירה לי מקום באינטרקציה ביננו, אלא כשמתאים לך, וכשאת רוצה דיעה בענין כלשהוא ואז את שואלת אותי ישירות. את משאירה אותי במין תחושה של ניצול, קיבלת את מה שרצית, הקשבתי לך, לא הגבתי כשלא התאים לך, ונתתי לך תשובות כשבא לך, אבל איפה אני אנג'ל ? אני לא שם, וזה לא רק אני, שימי לב לאנשים פה בפורום שמגיבים לך, גם אותם את לא רואה, רק את עצמך, את קשייך, ואת המחלה שלך. אני לא יכולה להיות שם בשבילך ככה. קשה לי עם חוסר הדדיות, קשה לי עם זה שאני חייבת להתמודד עם דברים שאולי אני לא מוכנה להם, קשה לי עם הרמזים שלך ועם חצאי הדברים שאת אומרת, קשה לי לתת לך כוחות שאין לי בעצמי ולהישאר מרוקנת בסוף השיחה כי לא קיבלתי כלום בחזרה, קשה לי להיות רק בצד המעודד עוד, כי אני עוד כל כך צריכה חיזוקים בעצמי כרגע, המצב שלי כל כך שביר ופגיע. אני רק בתחילת הדרך, בכלל לא נורמלית, עם הרבה משברים בדרך, נכון הם לא מתבטאים בבולמוסים ובהקאות, אבל יש להם הרבה "פרצופים" אחרים קשים לא פחות. עוד משהו שקשה לי איתו זה גם הענין שאני לא יודעת מה את רוצה ממני כשאת בימים הטובים שלך. כשאת חלשה בעמדה של רחמים עצמיים, אני יודעת טוב מאוד מה את רוצה, רק שאני אקשיב ואהיה שם שלא תהיי לבד, אבל כשאת חזקה את מתחילה לבעוט, פתאום אני לא מבינה אותך, פתאום אני שקרנית, פתאום אמרתי דברים שפעם אמרתי אחרת, יש לי מין תחושה שאת מחפשת לתפוס אותי במילים כמו שאת מחפשת לתפוס אותי בנפילה, ולא כדי להיות איתי שם במצוקה כשאני אפול, אלא כדי להגיד "אמרתי לך". בקיצור, חשבתי על זה הרבה אנג'ל, ואני באמת לא יכולה שאני יכולה לעזור לך יותר, ואת בעצמך אמרת בשיחה האחרונה שלנו, שאולי אני יותר מזיקה לך מאשר עוזרת בחוסר ההבנה שלי, שאולי נובעת מחצאי הדברים שאת מספרת לי, ואולי באמת נובעת ממני, אולי אני באמת לא מבינה, אולי אנחנו שני אנשים שונים, שהתגלגלו בדרכים שונות לאותה הפרעה, ובגלל שבאתי לשם ממקום אחר והתמודדתי עם זה אחרת, אני באמת לא יכולה להבין אותך. אנג'ל, טלי כתבה לך את זה ואני אשתמש במילים שלה, אם את רוצה עזרה תתחילי להזיע בשבילה, אני נלחמתי על הטיפול שלי בעצמי ו"ירקתי דם" כדי למצוא את המטפלת הכי טובה שהכי תוכל לעזור לי, למרות ההתנגדויות של כולם, אז אולי לא היו לי קשיים כלכלים, קשיים של זמן ושל מקום, אבל היו לי אויבים מבית שחשבו שאני לא צריכה טיפול, ואני לא בטוחה אם מה יותר קל להסתדר. תשאירי את כל התירוצים בצד, אנג'ל, ותלכי צעד קדימה. תשחררי את עצמך מהתקיעות, לא בשביל אף אחד אחר, רק בשביל עצמך. תתחילי להילחם את המלחמות שלך לבד, ואני יודעת שאת לא אוהבת את המילה מלחמה או מאבק, אבל זו בדיוק המילה הנכונה, אם לא תילחמי ולא תילחמי לבד, לא תצליחי. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך, רק את עצמך, וזה באמת מהנסיון שלי. בהצלחה, אביב

סליחה. הייתי מגיבה על הדברים האילו,חלק לחיוב וחלק לשלילה,אם היתה ניתנת לי ההזדמנות. אבל כנראה שלא. ושוב סליחה. ותודה.

כל הכבוד !!! מכתב מאלף ונוגע ללב !!!! תמשיכי להיות חזקה !!!