דפרסונליצה ורצון למות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני סובל מהדבר הזה בערך חמישה חודשים אני בן 18 ונתנו לי פרוקסטין סרוקל למיקטל (את שתי האחרונים הפסקתי לקחת בר שבוע וחצי) אני בטיפול ולפני כמה ימים שתיתי אלכוהול , איזה שלש כוסות בערך ,ומאז המצב החמיר בהרבה אני גם לוקח קלנסופם מיליגרם בבוקר ומילגרם בצהריים ומיליגרם וחצי בערב והפרוקסטין 20 גרם בבוקר ו40 בערב , המחשבות חושבות בלי קשר , אין לי נוחות , אני מתוח כל היום ואני מרגיש כלום ואני מרגיש לבד בעולם , טוב מה דעתכם ? יש מצב לבעיה נורליוגית ? ואם כן אז מה לעשות ? לי המצב שלי נראה אבוד ויש לי תחושה שלא אחזור לעצמי לעולם , האם קיים כזה דבר? מה לעשות? אני שונא את הכל ואת כולם ובעיקר את עצמי אני כבר לא זוכר איך הייתי קודם , אבל לידיעתכם הייתי יותר בסדר מבסדר
שלום מנחם, צר לי על הזמן שנאלצת להמתין, רק עתה נכנסתי לתפקידי כאן. את שאלתך הייתי מפריד לשתיים: ראשית - בנושא עירוב התרופות והאלכוהול: המנע מכך. לגבי הפסקת תרופות או שינוי במינון - הוועץ בפסיכיאטר שלך. לגבי ההפרעה עצמה: היא קיימת ומוכרת, והתחושות שאתה מתאר אכן מאפיינות אותה (ומכאן שמה). האם אתה מטופל גם בשיחות, בנוסף לטיפול התרופתי? נראה לי חשוב ויכול להועיל. אשמח לשמוע, אודי
תודה על התגובה , לא הרבה פעמים אני מקבל תגובה מעודדת , ובכן אני גם מדבר עם הפסיכיאטר כל הזמן והוא זה גם שנותן לי את התרופות , דהיינו הוא גם פסיכיאטר וגם פסיכוטרפיסת תודה רבה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
