בדידות ושקט

אשמח את תוכלו לעזור לי או לכוון אותי. אחרי שנשארתי לבד בחיים הפכתי מאוד בודדה, לא רק פיזית, גם רגשית. אנסה להסביר יותר. אובדן ההורים היה מאוד קשה כי הם היו בגדר חברים. אחרי שלוש שנים מהאובדן עדיי ןלא מצליחה להתחבר מחדש לאחרים. לא לאחים שלי, לא לפסיכולוגית וגם לא לאחד מהחברה. כלומר, אפילו אם אני נמצאת בחברת אנשים ונראית שמחה, ומדברת והכל, מבפנים אני עדיין מרגישה מאוד בודדה, משהו שם נשבר ולא מצליחה לאסוף אותו בחזרה. מאוד קשה בלעביר את השישי-שבת לבד, מאוד קשה לי לקום כל בוקר בלי למצוא משיהו להגיד לו בוקר טוב, מאוד קשה לא למצוא מישהו בבית לשתף אותו בחוויות היום שעבר..... מאוד קשה לי עם השקט שבתוך הבית... לא מצליחה גם למצוא זוגיות, כי ככל שמישהו מנסה להתקרב אני מרגישה שהוא שובר את השקט הזה שאני נמצאת בו (למרות שאני כן רוצה, אבל כנראה שזה הפך לדרך חיים). ועם הפסיכולוגית, לא משנה כמה היא תנסה אני מרגישה שהיא לא מבינה אותי, או שהיא מפריעה לי ולשקט הפנימי שלי. ולפעמים אני אפילו לא מקשיבה למה שהיא אומרת. כלומר השקט הזה מפריע לי אבל אני לא רוצה שמישהו ישבש לי אותו, כי זה שלי ואני זו שאמורה לפרוץ או לשבור אותו בכוחות עצמי. ואני לא הבהרתי לה את זה אף פעם זו נקודה מאוד מסובכת שאני לא יודעת אם אני מצליחה להעביר באמצעות כמה משפטים. מקווה שהצלחתי ומקווה שתוכלו לתת לי כמה עיצות

שלום גלית, בועה או שריון הם פעמים רבות מלכודת אך גם מקלט. כשקראתי את שכתבת יכולתי ממש להרגיש עד כמה היית רוצה לאפשר לדברים לפגוש אותך, לגעת ולהיות ננגעת, לתת לקולות, למילים, ולרגשות לחדור, ועם זאת - עד כמה המקום הזה מעורר חרדה, מעכיר שלווה, מפגיש עם הפחדים הגדולים שבטלטלה הרגשית, בכאב, באובדן. אני חושבת שהקונפליקט הזה, שבו את נמצאת, הוא איזור שחשוב יהיה להתבונן ולנסות לתת לו קול. לתת לכל אחד מהצדדים - זה שרוצה להחשף וזה שרוצה להצטמצם, להשמיע את קולם. אני מאמינה שככל שתוכלי לבטא ולדבר על מה שאת מרגישה וחווה, כך עוצמת הקונפליקט תלך ותדעך, ותוכלי למצוא לעצמך דרך מאוזנת שמשמרת את השקט, אך לא מבודדת אותך מקשרים וממגע רגשי. אם את יכולה - דברי על כך בטיפול, ומקווה שתמצאי הד מתאים ורגיש לתחושות שלך. בהצלחה, מלי.