ממשיכה להפרד... כמה מילים אלייך

דוד היקר. אני נאבקת בקולות הציניים (מבחוץ ומבפנים...), מתעקשת "לממש את זכותי" ולומר גם לך כמה מילים לפני שאתה עוזב. לא היה פשוט להגיע אחרייך למשמרת. הרבה פעמים ראיתי את הדרך שבה את עונה ומתייחס, והרגשתי ש"קטונתי". לקח לי זמן למצוא את מקומי כאן, והאופן שבו אתה היית נוכח כאן היה עבורי לא פעם מעורר התפעלות וגם קנאה. אני חושבת שהקול שלך ייחודי, שאתה מצליח לא רק לקלוט, אלא גם לתקשר באופן שמרגישים שמגיע מהלב ונכנס אל הלב. הכנות הלא מתפשרת, הנכונות לפגוש "בגובה העיניים", בצניעות ובנדיבות, והיכולת להגיד דברים לא פשוטים באופן הכי ברור (וגם מצחיק לפעמים...) היא משהו שאתה מוזמן לטפוח לעצמך על השכם בגינו. ואולי, יותר מהכל, הצלחת להביא לכאן קול "דוידי" – הקול הזה שישר מזוהה איתך, וכ"כ שייך לך. תודה על הרצינות, ההשקעה, המסירות, תודה על החוכמה והפתיחות, תודה על האופן שבו היית. מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך, וסקרנית לראות לאיזה מחוזות הכישרונות שלך יובילו אותך. מלי.

לדויד המיוחד! איזה מבאס שאתה עוזב!!! רק עכשיו ראיתי את זה... אני בטוחה שאחרי שאתה תלך מכאן אני אדפדף להנאתי בדפי ההיסטוריה של תגובות שלך כי מאוד אהבתי איך שאתה כותב. שונה ומאוד מיוחד. חוץ מזה אני מאוהבת בעיניים הכחולות שלך... אז אני לא אומרת לך שלום אלא רק להתראות קטן.. בכאילו.. ביי ונשיקה...

שלום לך כתבת הודעה מאוד חמה, ואני מודה לך עליה. איזו מחשבה יפה - הפרידה היא רק בכאילו, כי ההיסטוריה, הזיכרון, נשמרים, וניתן לחזור אליהם ולהחיות אותם מחדש..לצערי, הפרידה היא לא בכאילו, אלא ממשית, אבל גם אותי מנחם לדעת שמה שהיה לא אבד, והוא זמין לקריאה, דפדוף ומפגש מחדש, כאשר אנו רק חפצים בכך.. להתראות וכל טוב דוד

היי מלי ההודעה שלך - כמוך, האמת - היא משהו. פשוט מחממת את הלב. את צודקת, קשה לעיתים להאבק מול הציניות ולגעת ברגש. אבל מבחינתי, את עושה את זה בצורה הכי מוצלחת שיש. אני לא אמשיך פה, כי אני לא רוצה להיחשד בהשתפכות יתר, ויש לי איזו כוונה לומר לך ולחבר שלמעלה עוד כמה מילים בהמשך..ואולי אפילו לקפוץ לבקר אותך במשמרת שלך מחר..אבל המון תודה על ההודעה בינתיים. עשה לי נורא טוב לקרוא אותה. דוד