פרידה ממני אלייך:-(

דרור היקר, בשבועיים האחרונים התעצבנתי וכעסתי , נעלבתי וגם רציתי לברוח , הרגשתי מבולבלת ככ מאז הודעת הפרידה שלך , הרגשתי חסרת אונים, מיואשת, מפוחדת מאוכזבת .. ושוב לבד... מנסה להביא את עצמי לכאן עכשיו בפעם האחרונה מולך ..כשהרגשות האלה שהעלתי לא מעט ..מעט מעומעמים בי , מנסה להיות פה לידך, לצאת מ"הקונכייה" הסוגרת הזו ..של המילים הכועסות .. מנסה לשנות את "בסיס הנתונים " הקשה הזה שנצרב לי בראש בכדי לרכך את הפרידה הזו בתוכי ממך, חוששני שאין ברירה , הגיעה העת להפרד .. למרות הכאב ..:-( אי אפשר יותר להתחמק. אומצ- הרבה אומץ במילים מתוכי נדרש ממני להיות כאן מולך עכשיו.. אתה יודע דרור , אני נזכרת שנתיים אחורה ..איך ישבתי בתוך "ביתי הנעול" ..כשבתוכי הייתה סערה עצומה ומבול.. עטופה בשתיקות וסודות, בעולם פנימי מלא אכזבות ..במחשבות על עוד לילה שמחכה לי ..על זה שפגע בי ..ועל חוסר הרצון שלי לחיות .. כמו ילדה קטנה ובודדה ניסתי לברוח למקום אחר .רגשות ותחושות של פחד , אימה , ושתיקה איומה ..הובילו אותי אל המחשב .. ואל הפורומ הזה שבניתם.הגעתי לכאן .. ופגשתי בכם אנשים מיוחדים ..שקיבלו אותי בהבנה והכלה שהרגישו ככ אמיתיים .. התחלתי לדבר אל ליאת ואלייך .. סיפרתי על תחושות וכאב ..הייתם עבורי בימי ראשון וחמישי .. אנשי טיפול והחזקה עצומה בתהליך המורכב הזה שלי . בהתחלה ככ חששתי .. לספר את סודות הלב .אבל נזכרת איך..אמרתי כאן ש.."אין לי תקווה ..אני אפס /לא שווה ..אחרי האונס האכזרי שבי נעשה ..." אחכ עוד גיליתי על הפגיעה בבית ..אמרתי ש.."אני חלשה ולא אצליח לקום הנפילה ..הגדולה".. ואתם אמרתם מבלי להכיר באמת .. "איזה שטויות ..יש בך המון כוחות ..את חזקה , ואסור לוותר ..ביחד עם המטפל שלך את הגשר המסוכן תחצי .. אל תדאגי " אני רק רציתי לוותר , למות ..ואתם ניסיתם בכל הזדמנות ..לתת בי עוד כח , תקווה .. נזכרת איך בכיתי במילים ..ואמרתי " אתם בכלל לא מבינים ..." "אתה לא מבינים .."איך זה לחיות עם ידיעה של אונס ופגיעה מינית ווכאב עמוק ככ בנפש, איך זה כל לילה מסיוטים לקום..מזכרונות שחרוטים בי ..ומשאירים לילות של פחדים , סודות , והמוון דמעותתת.... המשכתם לומר " הנה ,את כאן ..משתפת..את כבר לא לבד ..את רואה ??..אנחנו ממשיכים להיות איתך , ללוות ..את עוד תראי ימים טובים יותר" לקח לי המון זמן להבין שמהמקום הקשה שאני נמצאת,לא אצליח לקום לבד, לא אצליח להחלים בלי עזרת יד שתרים..ותוביל אותי אל חדר הטיפול כשהיאוש מושך. הושטתי יד ואת עזרתכם התחלתי לרצות לקבל ..למרות חוסר האמונה. שנתיים של ליווי יומיומי .. ובזכותכם אני עדיין כאן..בזכותם אני עדיין בטיפול !!!! ומתוך האיכשהו שקט שנמצא עכשיו בתוכי אני רוצה להעניק לך מתנה יקרה ממני של (((((תודה ענקית והערכה עמוקה אל מי שאתה ואל מה שעשית עבורי)))))))))) נתת לי להלחם קודם כל בעבור קרבה מיטיבה ואמונה ,אני מבינה היום שכמושגים אלו לא באים במקום הראשון אין איך להתקדם. זה לא יכול לבוא לפני שום דבר אחר בדרך לריפוי.בזכות הקרבה המיטיבה ותשומת לב שמעולם לא קיבלתי , הערכה מתמדת שלכם אליי הצלחתי לעבור עוד ועוד דרך.אני נזכרת איך שלחתי כאן מולך המון אותות מצוקה ואתה .. בכל סערת רגשות שהייתי - בחושך ובהרגשת הלבד - נתת לי להרגיש ככ ביחד. הפכת לאדם יקר ומשמעותי עבורי בשנתיים האלו, יצרת פינה חמה לכאב האינסופי שבי מידיי שבוע , הייתי כאן בנתינה אינסופית מעוררת התפעלות .עם לב חושב ועיינים מתבוננות כייוונת והובלת אותי להעיז ולהמשיך הלאה , בהמון אמפתיה וחמלה עידנת כאב בל יתואר, דרך נוכחותך הצלחתי לצמוח ,לבכות, להבין, לחוות להרגיש . תודה על בחירתך להיות נוכח כאן איתי מעל שנתיים ,הזוי איך הגעתי לכאן במקרה ונשארתי בזכותך כשליאת עזבה. תודה על הנגיעה המיוחדת בי ,על היכולת להרגיש איתי ובשבילי יחד למרות שעובר מסך ומפריד, הצלחת להיות חוויה מתקנת עבורי כדמות גברית ... !!!! לצד הדמות הגברית שריסקה את נפשי וגופי במשך שנים. בזכותך יצרתי מרחב עבודה מול איש השיחות שלי. תודה דרור שהצלחת לראות אותי ..להקשיב לי , גם אם פס הקול שלי נדם והמילים שלי כבר היו משעממות ולעוסות .. תודה שחילחלת לתוכי אמונה , אמפטיה ונוכחות מיטיבה מנסה לא להיות שוב "סקרנית" על עזיבתך הפתאומית ..על עזיבתם של מלי ודוד יחד איתך, מנסה לא להיות מבועתת, מנסה לראות אותך ולכבד את מה שנתת ויכולת עד לרגע זה , עם כל הקושי הגלום בפרידה זו מולך , מנסה לעמוד על שתי רגליי ולאחוז בקרקע הבטוחה שהכנת עבורי מול איש השיחות שלי. הלכת לצידי כאן במנהרת החושך בתוך סערה גם כשהאוניה כמעט נטרפה המשכת לכוון אותי .. לנטוע בי כח ותקווה להמשיך הלאה מנסה לשעוט קדימה בעיניים פעורות .. ולהחזיר לעצמי את כל האין שנלקח. עטופהה במילים ,באהבה ובדמעות של פרידה מקווה שאצליח להמשיך את דרכי מול איש השיחות היקר שלי . מקווה שאצליח להגיע איתו למרות הסערות בבטחה לבית החדש שלי . שולחת לך תדר של חיבוק מיוחד הכי אמיתי שאפשר ממני מכל הלב. תשמור על עצמך. מי ייתן ויהיה בך הכח תמיד לתת ולהעניק מעצמך לאחר כמו שעשית עבורי כאן . מכל הלב,,שרית

שרית שלום, בשבוע האחרון הבאת לכאן, ומולי שלל רגשות. תחושה של כעס, של ייאוש. רצון לשוב ולהסתגר, רצון להרים ידיים. אני בוחר לדבר דווקא על השבוע הזה כי בעיניי התהליך שעברת בו מייצג את התהליך שעברת בשנתיים האחרונות בפורום ובכלל. את מציינת שבפעמים רבות כתבת כאן על הייאוש הזה. הרצון להרים ידיים. הרגשת שאת זקוקה לדברים שלנו מחד ולאלו של המטפל שלך מאידך בכדי להחזיק מעמד. אבל השבוע, למרות הקושי הרב, הצלחת להביא לצד הכעס, הפגיעה וחוסר האונים גם אמירה חשובה - שאת מקווה ומאמינה שתצליחי להיאחז במה שיש עדיין. שלא תשקעי. התהליך הזה כל כך חשוב בעיני, ואני שמח על כך. אני גם מודה לך על הדברים החמים שלך זה לא מובן מאליו בעיני, דרור