.

זה אפילו לא כעס רק כאב ואכזבה גדולה.מיצוי או לא, אילוצים או לא, נטישה או לא, כולם עוזבים בסוף! אבל ככה שלושה בבום זה ממש ויברח!!! אבל זה רק אנחנו אם חרדת נטישה,זה הריי מאוד נורמלי ביום יום. כן כן איפה עוד את מכירה את זה....? אוי ליאת ליאת מה הייתי עושה בלעדייך. והתשובה כה ברורה.ויחד עם זאת אי אפשר שלא לומר תודה גדולה, על הזמן, על המילים שלא פעם היו גם אם לא בזמן הנכון במקום הנכון. חבל אבל סוף הוא סוף הוא סוף ולא ללא התחלה חדשה פשוט סוף!!!

סוף הוא תמיד התחלה מילים: לאה נאור סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. - טוב יותר? - רע יותר? - לא יודעת מה יותר. משהו אחר. כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל, כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל, כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה, רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר, כל חלום משומש מחליפים באחר. כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה, כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה. כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. כשהסרט נגמר החיים מתחילים, הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים. כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר. כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. - טוב יותר? רע יותר? - לא יודעת מה יותר. משהו אחר. © זכויות היוצרים שמורות למחברים ולאקו"ם

שלום נקודה נכון, לא בהכרח צריך להיות כעס ואני מבין את הכאב והאכזבה, העולים מול העזיבה של שלושתנו. ואני גם מעריך את זה שמבעד לכאב והאכזבה יש את האפשרות גם לזכור את המילים ואת מה שהיה, גם אם לא תמיד היה הדבר האופטימלי, או בדיוק בזמן ובצורה הרצויה. אני מקווה עבורך, כפי שכתבו כאן לפניי, שאותה ראיה רב-מימדית גם תסייע לך לראות מעבר לתחושת הסוף, ולראות את אפשרות קיומה של התחלה חדשה, משהו המערב בתוכו שינוי, שבטח אינו קל או פשוט, אבל גם שאינו בהכרח מסתיים ונגמר לתמיד. להתראות דוד