עצב ואשמה

עצוב לי ומרגישה אשמה שיש לי חיישנים שלרוב מזמינים את הגרוע מכל - נטישה. והפעם זה לא רק אותי... אולי זה שגעון גדלות אבל ההודעה מה-13-01 בנוגע ל"עייפות החומר" נראית כמו "הקש ששבר" (ועוד יותר מהדברים שדוד כתב) חבל ששלחתי אותה! מצטערת בשביל כולם ובמיוחד שאין פתרון חלופי באופק... בהצלחה למנהלים.

שלום אלמונית את כותבת על העצב ועל תחושת האשמה ולקיחת האחריות, ואני חושב על עד כמה אשמה ולקיחת אחריות הן דרך של התמודדות עם הלא צפוי, עם דברים מכאיבים ומפתיעים שקורים לפתע. לפעמים, אפילו האשמה עצמית יכולה לתת תחושת שליטה, שהיא אחד הדברים הרגישים ביותר להיפגע במצב שכזה. נשמע לי שכנראה שהיית באמת רגישה להודעות של העת האחרונה, אבל עדיין, אני יכול להבטיח לך כי ההודעות שלך לא היו משהו שגרם לפרידה, או שדחף אליה. את מדברת על העצב והקושי ואני מזדהה עם התחושות האלה - זה באמת רגע שיש בו לא מעט עצב עבורנו ועבור אחרים בפורום. אני מקווה שהאופק לא ישאר רחוק ושכן יימצא ויופיע בו פתרון, כמה שיותר מהר. ותודה על ברכות ההצלחה - אני מעריך את זה. להתראות דוד