התגובה שלי

אני קוראת פה הכל על עזיבת המנהלים ובוכה. ולא,לא בגלל שאני מרגישה ננטשת וכו. אלא שהתגובות פה על עזיבת המנהלים גורמות לי להלם מוחלט- מה עד כדי כך אנשים מבטאים פה את הכאב שלהם. אני עדיין לא ברורה מספיק - זה פשוט מזכיר לי את אחד הכאבים הגדולים בחיי כאשר פניתי לטיפול ונקשרתי למטפלת בצורה חזקה מאד עד כדי דכאון עמוק, ואיימתי בהתאבדות ואף אמרתי לה שהתחלתי לבצע נסיון כזה ובעצם כך הפרתי את ההסכם בינינו והיא הפסיקה את הטיפול בצורה מיידית ולא איפשרה לי להיפרד. עד היום אני כלכך פצועה ומתגעגעת אליה, אף אחד לא ישווה אליה, היא היתה כה מיוחדת ונטשה אותי בשיא ההתקשרות שלי אליה. אני קוראת פה את הדברים בפורום ובוכה. כי אני, אני לא ביטאתי את הכאב ולא יודעת איך לבטא אותו והמטפלת הנוכחית לא מבינה זאת לעולם את הכאב העצום הזה. אני רואה פה איך אנשים מתבטאים פה בכאב, ועם כל הכבוד, זה בסך הכל היה קשר וירטואלי. אצלי, במקרה שלי שגדלתי עם אמא מאד בעייתית וראיתי במטפלת אמא (וגם הייתי רק בת 19), במקרה שלי זו היתה הפגיעה וההשפלה הנוראיים ביותר שחוויתי אי פעם ועד היום אני לא מתאוששת מזה, אין יום שאני לא חושבת עליה, קשורה אליה כלכך. וחושבת איך היא בטח מזמן שכחה אותי, המשיכה הלאה בחייה, ואני נותרתי פצועה ומדממת... ולחשוב שזו פסיכולוגית, מישהי שאפשר לבוא ולדבר איתה. אבל ממני זה לגמרי נבצר!!!!!!!!

ש שלום, את כותבת כאן על חוויה שהותירה אותך פגועה גם זמן רב לאחר מכן. את כותבת שלא ניתנה לך ההזדמנות לבטא את הכאב שלך אז, ואולי כתגובה על כך את שומרת אותו לעצמך. ובכל זאת משהו ממה שקרה כאן עורר בך את זה, את האפשרות לדבר על זה כאן. וזה עורר בי את המחשבה מדוע שלא תדברי על זה עם המטפלת הנוכחית שלך. אמרתי היום שאפשר ונכון לעבד את זה עם הגורם שממנו נפרדים אך לעיתים מסיבות שונות זה לא קורה, ואז ניתן לנסות ולעבד את זה עם גורם אחר, כמו המטפלת שלך. ספרי לה איך את מרגישה, תני לה את ההזדמנות להבין מה עובר עלייך. דרור