דרור.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כועסת עלייך ומאוכזבת. (גם על מלי ודוד) , עלייך בעיקר!!!! בעצם זה כלום לעומת ההלם שאני נמצאת בו אחרי שקראתי את ההודעה שלך . ואולי .. ככה זה אצלי .. כל הדברים קורים לי ביחד ..כל ההפתעות חוברות אליי יחד באותה תקופה .. המעבר של המטפל .. ההודעה שלו תוך שבועיים בלי שום הכנה מראש . כל החוסר יציבות בחיי.. אוףףף אחד גדול ..וענקי .. ו..זו בהחלט ה(((הפתעה)))) הכי גדולה אבל מתחת לחגורה .. והכי כואבת שאפשר .. דרור .. !!!! הכי כואבת!!! הפורום הזה ..היה חלק מתהליך ככ קשה שלי . (אבל למי אכפת?) האמנתי בו .. ועכשיו ?.. כן, כל מילה שתצא ממני תשמע בנאלית ומשעממת .. דרור !! לא בא לי להיות נחמדה אלייך למרות ש.... ממש לא .. כי אני פגועה .. כי ככה לא עוזבים .. כי ככה לא נפרדים .. כי ככה בורחים!!! כי ככה מקבלים החלטה שרירותית .. ומייפים אותה ברצון הזה של "כאילו".. שוב להקשיב שוב להזמין לדבר .. שוב לשחק אותה כאילו באמת אכפת לכם בשבועיים הבאים . לא צריך את השבועים האלה .. רבאק לא צריך !!!! אין מה ללעוס , ואין מה לעכל .. הבנו .. החלטת לעזוב!!! החלטתם בעצם ..לא שאלתם כלום .. כבר החלטתם .. לא בא לכם .. בעצם לא משנה הסיבה , כל סיבה שתהא לא תעשה את זה קל יותר .. אז מה הקטע ..?... רבאק .. דרור .. החזקתי ממך... שנתים שלמות ..ואולי יותר .. פתחתי את מעמקי נפשי כאן לראשונה מולך , המשכתי .. והמשכתי .. בשביל מה ? לעזאזל איתך. כן ..נכון שזה מקום בהתנדבות .. אבל זו המטרה שלשמה הייתם כאן..לא ? לחשוב שלאט לאט התקרבתי עוד ועוד ועוד ועוד .. הססתי .. פחדתי .. נקשרתי ... כן פאק.. נקשרתי .. (המון) אלייך .. כל השנתיים האחרונות אתה וליאת החזקתם לי את התקווה מהצד השני . ומה היום?... ככה זה עובד פשוט יורים מילים וזורקים .. בלי לחשוב על הצד השני ?... איפה הקול הרך הזה שהיה בכם ?.. זה שהזמין עוד ועוד להתקרב ?.. ולמה ?... הרי החלטה כזו לא באה ברגע .. זה בדיוק כמו איש השיחות שלי .. גם המעבר שלו לא היה בן רגע ... אז מה ?.. אין לכם את הקטע האנושי של .. להכין לפני ?... לפחות לגרום לנו להתרחק קצת יותר ?... פחות להפגע ?... איך מעבדים דבר כזה ?.. פשוט סוגרים את האור ?.. מכבים מחשב וזהו ?... שוברים את הכלים בשניה ?... ואיפה האחריות שלכם כאן מולנו ?... היינו סתם בשבילכם ?... לא באמת חשובים ?.. לחשוב שיום שישי כאן .. כתבתי למלי .. מילים כאלה קרובות , הרגשתי ככ קרובה לכאן .. זה ככ פוגע !!!! .אין מה לענות .. אני יודעת . בעצם אני אענה ..!!! הכל בולשיט.כן הכל היה בולשיט .. הצגה אחת גדולה (בסוגרים האמיתים) של החיים בחוצ. לא הייתם אמיתים .אין דרך אחרת לחשוב על משהו אחר... ואני .. מה אני ?.. מי אני בכלל?... שותפה בדיוק כמוכם לבדיחה הזו על חשבוני .. אני שיחקתי בהצגה הזו יחד איתכם . סמכתי עלייך דרור. נקשרתי ככ . ואני ככ מצטערת על זה . נכון .. שרק דרך כתיבה , אבל היית הרבה בשבילי בדרך הזו , ועכשיו מה ?.. הדמעות חונקות אותי , נשמעת רגשנית מידיי לא ....?.. פאק .. תסנן את הרגשות .. אתה בטח מיומן לעשות את זה . תקשיב רק למילים היבשות שבי . אז מה אם אני בוכה , כותבת ומנגבת את הדמעות .. אז מה .. שנתיים .. שהמון בגללם נקשרתי לאיש השיחות שלי כן - בגללך. האמנתי בו .. ועכשיו , איך אוכל להאמין בו שלא יפגע בי? לא עושים דברים כאלה ... יש צורה לעזוב, להפרד , להכין לפני ..להנחית בומים כאלה .. יש צורה .. לא לימדו אתכם 14 שניםםםםם בלימודי נפששששש?... זה משהו גורף אצלכם בהתנהגות ?... דפוס התנהגות קבוע? ואולי .. היה מגיע לך קצת יותר .. ממה שכתבתי .. אבל אני לא מסוגלת , לא עכשיו ..לא יודעת אם בכלל .. הקשר שיצרתי כאן מולך , היה מרחב לעבודה שלי .. עם עצמי , עם איש השיחות שלי , ויכול להיות שהאדרתי מכוחך ומהאחרים כאן , ומה שנשאר לי זה רק לנגב את הדמעות ולומר לעצמי .. "את רואה שרית ..עבדו עלייך !!! שוב הפסדת .. האמנת אה .. מגיע לך!!!"... חשבתי שהקשר כאן יתמוך בבסיס הכי חיוני בתהליך שלי .. והוא תמך.. אבל אולי אני רק מדמיינת שהוא תמך?... כי הנה ..מה שקרה זה שהפכתי ל"אובר" פגיעה גם בטיפול האמיתי שלי.. מאחת שלא הייתה דופקת חשבון , קמה והולכת .. נשארתי ..חשפתי את עצמי ..חשבתי שזה מה שיגרום לי להחלים . (ממש ..) היית מסגרת בטוחה עבורי , נתת לי בטחון , הכלה ותמיכה .. ואולי אסור היה לי לאפשר לך את זה בכלל . מזה היה ניסוי ?... ניסוי בבני אדם ... כל הפסיכולוגיה הזו , זה ניסוי .. אחד גדולללללללללללל עכשיו , אני מבינה עד כמה .. אני חייבת לנתק קשר עם איש השיחות שלי . אני חייבת . חייבת שזה יבוא ממני . אין מקום יותר בתוכי לפגיעות .. כאלה . אני מוצאת את עצמי סהרורית .. בתחושות קשות של פחד , סכנה , נטישה ובלבול עצום .. הרי אם הכל היה חזק קבוע ובטוח כמו שהרגשתי ... איפה זה עכשיו ?... איפה?... אין דבר כזה קבוע נכון? הכל אשליה אחת . אשליה . אשליה . אשליה . דייי ... לא יכולה יותר . פשוט דיי. לא יכולה להיות באשליות . זה כואב מידיי . שרית.. סתם אחת שהיתה פה יותר משנתיים .
הי שריתוש זו אני , אופיר. מרגישה קצת קטנה ומסכנה בזמן האחרון, כי גם אני חוויתי נטישה, אחרי ארבע שנים, סיפרתי ובכיתי..עוד לא עבר..ואני מאוד מאוד מבינה אותך..מבינה כמה קשה לקבל פרידות, כמה קשה להגיד שלום..הלוואי ולא היינו צריכים לעבור פרידות בחיים. אבל, יש בריחות ויש פרידות. את בעצמך אמרת ללילך, שאת..את לא מסוגלת לברוח. ואני גאה בך שיש לך את האומץ להגיד כמה את צריכה, כמה זה כואב. אבל זה רק אומר כמה אמיתי זה, הכי אמיתי. אולי שבועיים זה לא הודעה מספיק מראש, אני יודעת שיש כאלו שיצטרכו גם חודשיים. אבל להתרחק בהדרגה זה לא אחריות לדעתי, זה עוד סוג של בריחה, זה לא להגיד שלום, זה לטשטש את הכאב, ואין מה לעשות. זה שדרור עוזב, זה כואב. נקודה. דרור, אני רק בזמן האחרון כתבתי לך פה ושם, אבל אתה כל כך נחמד ומבין וזה באמת קשה.קשה מדי. גם אני שבורה, ומתקשה להבין איך מטפל ( שלי, לא אתה ) עוזב ככה בהודעת טלפון ואפילו לא מזמין לפגישה, אחרי בנייה של אמון של ארבע שנים..זה לא שעוזבים, זה איך עוזבים וכרגיל..עוד נטישה. הכל מתערבב לי, הכאב והדמעות וההזדהות והרצון לוותר והגעגוע..כבר. המקום באמת לא יהיה אותו הדבר בלעדיך. אופיר
אופיר שלום, מצאתי בדברייך לשרית עומק רב בנוגע להרגשה מול פרידה. ההבנה כי השאיפה שתהיה פרידה ללא כאב מובנת אך בו בזמן גם בלתי אפשרית, בעיקר כאשר מדובר בפרידה ממישהו משמעותי. את מדברת בתקופה האחרונה וגם היום על פרידה ממישהו משמעותי שכזה, פרידה שהותירה אותך פגועה ומבולבלת. אחד הדברים שאת מצביעה עליהם הוא ההרגשה שזה קורה בכל מקום, באותה דרך. אני מבין את זה אבל חושב שכאן דווקא חשוב להיזהר ולהצליח ככל האפשר להבחין ולבדוק כל מקרה לגופו. קל לומר מלעשות, ועדיין זו נראית לי מטרה חשובה. תודה על דברייך אופיר, דרור
שרית שלום, כמו ברבות מההתכתבויות שלנו בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי קורא אותך, שם לב לעוצמת הרגשות שאת מביאה ומעוררת בי ורוצה להגיב ולהתייחס לכל, אני מקווה שאצליח ככל האפשר ואם יהיו דברים שלא אצליח אני מקווה שהם יקבלו מענה בהמשך. אני מבין את ההפתעה שאת חשה, את ההרגשה שזה נחת כרעם ביום בהיר. וזה טבעי ומובן ביותר להרגיש כך. ועדיין כאב לי לשמוע את הדרך בה את מפרשת את ההחלטה הזו, כבדיחה על חשבונך, כמבטאת התעלמות מוחלטת ממך או מחברי הפורום האחרים. שמעתי אותך גם נעה בין רצון לקום ולהתרחק לבין רצון בהכנה מוקדמת או מתמשכת, ואולי הרצון הוא להרגיש שחשבתי עלייך, עליכם כשקיבלתי את ההחלטה שלי, את יודעת שזה לא המנהג שלי אבל המחשבה כיצד זה ישפיע על משתתפי הפורום הייתה גורם מעכב ביותר בהחלטה שלי. לבסוף, אבל חשוב ביותר מבחינתי, המסקנה שאת מדברת עליה שלא כדאי להיקשר כי זה סתם, סתם עבודה בעיניים, גורמת לי לצער אך גם לחוסר הסכמה, כי אני חושב שאפשר להרגיש שאם קשר מסתיים הוא לא היה שווה דבר. אבל אפשר ואפשר גם להישאר עם שלל הרגעים שהיו כאן בשנתיים האחרונות, עם ההתפתחות שעשית כאן ובטיפול ושהדגש הוא שעשית. לבטל את זה עכשיו, אולי זה הדבר הבטוח ביותר אבל הוא לא הוגן, לא הוגן כלפייך. אשמח אם לא תכבי את המחשב בשבועיים הקרובים. דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
