אני ..

הממ.. מרגישה ככ אגואיסטית , כאילו ובאמת ..חושבת רק על עצמי. עסוקה מידיי ורק בעצמי. שום דבר לא אכפת לי .ואפאחד לא מעניינ אותי , הכל זה רק אני .. ועולמי הפנימי? כאילו ומשקיעה המונים של זמן , אנרגיה , כסף..(טיפולים).. רק בכדי לגלות עוד קצת (חרא) על עצמי .. מסתובבת סביבי. אבל זה בעצם ..ממש במעגלים. העיסוק הזה , הטיפול .. מתחיל לעורר בי בחילה .. הכתיבה הזו כאן ..כבר מעוררת בי שאט נפש .. אני מעוררת בחילה , לא ?.. ואני עונה לעצמי - זו הדרך היחידה שלי להוציא מהנפש את המילים האילמות.:-( ובחוצ .מה שקורה בעולם האמיתי ... ככ לא מאפשר לי להרגיש נוח לכתוב את מה שעובר עליי , בזמן שאחרים .. נהרגים, נפגשים עם המוות מחוסר ברירה , חיילים , זקנים וטף.. אני... אני מדברת מוות , אני מדברת כאב , כעס , תוקפנות.. מדברת אונס, פגיעה מינית .. מילים שמעוררת הקאה אמיתית. בעע ממני. פעמיים בשבוע ..כמעט 3 שנים .. יושבת מול ב' איש השיחות שלי .. ומבכה את נפשי ..שם .. חשופה מכל ..נשטפת ב"ים של דמעות".. ומגיעה שוב ושוב אל רבדיי העמוקים.. וזה נראה לי אבסורד. כאילו דייי ..החיים ממשיכים .וזו רק אני שנעצרתי? אני..חיה בתקופה אחרת ? חיה את העבר - על ההוה - והעתיד . עד מתי מלי?..עד מתי ?... כמה זמן יקח לנפש המזורגגת שלי להבריא ?.. אם בכלל ?.. נכון שזה אבוד?.. זה רק עניין של משיכת זמן .. ?... אולי שמישהו כבר יאמר את האמת .... אני מקרה אבוד?.. מרגישה איך מתהפכת בתוכי , כל העיסוק האינסופי שלי בחיפוש הזה שלי עם עצמי , החיפוש הזה של עוד ועוד לחפש .. לנבור בעבר .. להוציא עוד "משהו" בתוכי, רבאק , מה עוד נשאר לדעת ?.. מה יש עוד להכיר שלא נאמר?.. מנסה לקחת רגע של מנוחה להסתכל על המצב שלי מלמעלה .. אבל אני לא רואה כלום. בחיי שאין שם כבר כלום. אין שרית של היום . יש רק שרית של אז.. יש בי היום רק ילדה קטנה , שמכסה אותי . כזו שמפוחדת .. מבוהלת .. שלקחה על עצמה משימה אדירה וומשום מה .. לרגע לא מרשה לעצמה להרפות ממנה. המשימה שלה - להחזיר את עצמה מאיפה שנשארה ככ הרבה זמן לבד ?.. אוףףף המשימה הזו ככ מעייפת. הראש שלי משתלט עליי מקהלת הקולות שעולים ..בי מפריעים .. משבשים תדרים אחרים רכים יותר .. הקולות האלה טוענים שאני (((((( אגואיסטית ברמות )))).. הם אומרים .. שהגזמתי .. ששכחתי איך ..יש לי עוד חיים , שסביבי בן זוג וילד קטן בן 5 שזקוקים לאמא לבת זוג .. ואני .. איפה אני ?... הם צועקים בתוכי .. שאפסיק להשתבלל שם בתוכ העבר.. אבל זה בלתי אפשרי מלי . זה בלתי אפשרי . יש בי ילדה קטנה . שלוקחת את כל "ההצגה" . היא לא מוכנה לוותר .. היא לא מוכנה להרפות .. היא לוקחת ממני כל אנרגיה פנויה. עד מתי ?... אוףףף .. עד מתי ....?.. מרגישה ככ קטנה מול זה, ואפילו חסרת בטחון ואונים . מרגישה ככ לבד גם כשמסביבי יש מלא אוהבים שדואגים, כאלה בכל ליבם, מנסים לתת לי ליווי עוטף. אני מרגישה ככ לבד.וההרגשה הזו איומה. אני מפחדת מהחושך בדרך . אין שום אור .. כאילו הכל נכבה. אז .. טיפול עוד שעה .. חיכיתי לזה כל השבוע ... אבל מה זה יתן?.. מלי .. ? מלי את פה? שרית

שרית יקרה. הנה, אני פה. ומקווה שאת, אחרי הכתיבה ואחרי הטיפול, מצליחה להרגיש יותר טוב. אני קראתי את מה שכתבת ובעיקר הרגשתי איך לרגעים החוויה שלך היא שכולך ילדה קטנה, פגועה, רדופה, הרוסה. חשבתי לעצמי שזו בטח החוויה היומיומית שלך - שברגעים מסויימים האזורים שגדלו (למרות הכל), שהצליחו להתפתח, אלה שבחרו בן זוג והביאו ילד, אלה שכותבים, שמתפקדים, שהולכים לטיפול, כל אלה לרגע נכבים, ונשארת רק הילדה ש"כלום לא יעזור לה". אני רוצה להיות כאן, הפעם, דווקא הקול של הגדולה, זו שאומרת שהרבה נפגע ונהרס ודורש שיקום, אבל יש גם משהו שהצליח לצמוח, לפרוח, לחיות. וזה לא "או או", אלא גם וגם, ותצטרכי ללמוד לחיות עם ההרס והנזק, אבל גם להכיר בכוחות ובשרית הגדולה. לא במקום, אלא ליד, במקביל. אני מקווה שתוכלי לתת לה גם לדבר - אלייך ולילדה הקטנה והנאבקת שבתוכך. והכי מקווה שהכאב והקושי ירפו קצת, ושלפחות בסופ"ש הזה תוכלי לנוח... שיהיה סופ"ש מוצלח ורגוע, מלי.

תודות רבות מלי יקרה, אכן ..אתמול הכתיבה כאן שיחררה ממני מועקות .. הצלחתי להביא את עצמי מעט יותר בטיפול . איש השיחות הצליח להחוות סופסוף נוכח יותר ולקרקע מחדש .(למרות..) ואת..מלי ..המילים שלך .., כן.. מצליחות בהחלט לגעת.. גם אם יש מסך. (חשבתי בשקט לעצמי שאחרי שליאת עזבה כאן והייתה דמות נוכחת נשית בי המון זמן ..כמעט שנתיים,שלא הצליח להביא את עצמי בפתיחות לכאן ,אמנם דרור ודוד הם דמויות גבריות ולמרות שאני כותבת בימים שלך ושל דרור יותר , ובהחלט דרור מהווה גם המון כח בדרך הזו כאן איתי המון זמן .. היה חשוב לי להרגיש בעיקר גם את הקול הנשי .. והמיטיב כזה שמעולם לא היה לי .את יודעת בחיי היומיום .. אני לא נותנת מקום לדמויות נשיות ..לא שהדמות הגברית היא לא זו שרמסה אותי אבל אמא מבחינתי .. מהווה דמות ככ חלשה שאי אפשר לסמוך עליה והנה ..נעים לדעת שאני מצליחה לתקשר ולא לבטל ..בגלל ש..) את מצליחה לגעת בדיוק במקום הנכון ולהבין דרך הכתיבה שלי ככ ..וזה מרגש , להיות מובנת .. נראית ..וזה בהחלט לא מובן מאלייו . מעריכה המון . את בהחלט מעוררת השראה.. נותנת לי המון חומר למחשבה וכח ...בין טיפול לטיפול . תודה רבה. סופש רגוע גם לך. חיבוק מהלב.שרית