פשוט חייבת לעזוב

הי אני בחורה בת 25 וחצי ומרגישה פשוט תרועה חנוק לי בבית אמא ואבא שלי לא מדברים ממש שונאים אמא שלי לא עוזבת בגלל בעיות כלכליות ואמצעים למרות שהחלום שלה זה לצאת משם כבר אחרי כול כך הרבה שנים של סבל אבא שלי משתמש בסמים מדוכא ומאוד מושפע מאנשים שהוא מסתובב איתם אני אישית כבר לא מדברת איתו שנה פשוט עושה לי רע לדבר איתו למרות כשחושבים עלזה נייתי רוצה שזה יהיה אחרת ונתתי הזדמניות אבל כנראה שזה לא ממש תלוי בי. טוב לי עם זה רק שזה לא מספיק אני פשוט מתעצבנת כשאני רואה אותו הנכוחות שלו מצמררת אותי עד כדי גועל חוסר שקט אני לא מעיזה להביא אלי חברים הבייתה גם היא הוא נראה זוועה וגם הבית מזעזע אני מרגישה שכול המצב עוצר את מי שאני עוצר את ההתפתחות שלי כבנאדם והשכרת דירה נראית כאילו רחוקה מהמציאות מבחינה כלכלית אני פשוטא אובדת עצות לא יודעת איך אני ממשיכה תודה על ההקשבה!!!

שלום לינוי. נשמע שיש לך הרבה סיבות טובות לעזוב את הבית. בגילך, מגיע לך שיהיו לך חיים עצמאיים, נפרדים מההורים ומבעיותיהם, חיים שבהם את המתכננת, השולטת, הקובעת. אני כותבת את כל זה כי אני מנחשת שכל זה לא ברור לך לגמרי. ההשארות שלך בבית קשורה למניעים כלכליים, אבל בוודאי לא רק. אני מניחה שלעזוב את הבית זה גם לעזוב את המוכר והידוע לטובת הלא נודע, שיכול להיות מפחיד ומסוכן לא פחות. אני גם יכולה לתאר לעצמי שעזיבה כזו מעוררת אשמה כלפי ההורים, וחוסר בטחון לגבי היכולת שלך להסתדר בעצמך. "עזיבה" היא לא רק במשמעות הפיזית, אלא גם, ובעיקר, במשמעות הרגשית, ולהפרד, גם מאנשים שלא פשוט לנו איתם, יכול להיות מאוד קשה ומסובך. כל אלה דברים שתצטרכי לחשוב ולהשלים עימם לפני המעבר, ולהחליט שאת לא נותנת להם להוות מכשול בדרך לעצמאות ולהתחלה חדשה, מבטיחה יותר, עבורך. וברמה הכלכלית - יש לא מעט פתרונות שמאפשרים את המעבר - את יכולה לשכור דירה עם שותפים, לגור במקום שנותן מגורים תמורת תשלום (או-פר, בית מלון) או לשכור מקום צנוע, שתוכלי לממן בעזרת עבודה משתלמת. נראה לי שכשהמחסומים הנפשיים יהיו פחות גבוהים, תוכלי לראות שהאופציה של עזיבה בהחלט אפשרית. בהצלחה, מלי.

החיזוקים ההקשבה המציאת כיוון וזה שיש דרך אחרת אני מודה לך מעמקי ליבי שבת שלום!!!