ייאוש

מזה כשלושה חודשים אני נמצאת במצב של ייאושתסכול ובכי. אני בת 28,לקראת סיום תואר כללי, כעת אני עובדת על עבודת הסמינר, במהלכה הבנתי שלמעשה ביזבזתי 4 שנים מחיי על תואר(מדע המדינה ויחבל) שלא יביא לי עבודה, אני מיואשת כי אני רואה את חברותיי שסיימו את התארים שלהם כבר מתבססות בעבודה,לדוגמא, אחת שסיימה תואק בחינוך כעת מורה אחרת שסיימה בכלכלה כעת עובדת בזה ואילו אני עם התואר שלי מחפשת כעת עבודה ולא מוצאת, כבר שלושה חודשים, אני מרגישה כישלון, שבזבזתי את זמני לריק. בנוסף, כפי שציינתי אני מובטלת כ-3 חודשים. אני חושבת על מצב בו אצטרך לעשות השלמה או ללמוד עוד ונתקפת עוד יותר בדיכאון על הזמן שיתבזבז ורק בגיל 30 אולי אמצא עבודה, בזמן שחברותי כבר התבססו בשלהן. האם ללמוד עד גיל שלושים זה נורמאלי? ד"ר, מתנצלת שהערכתי בדברים, אשמח לשמוע לדעתך, תודה, המיואשת.

חני שלום, היעדר עבודה מעוררת לעיתים תחושות קשות לגבי הערך העצמי. מדברייך עולה שזו החוויה שלך בחודשים האחרונים, בעיקר כשמתלווה אליהם ההרגשה שהמצב לא ישתנה, ושאת חווה מעין תקיעות בחייך. השאלה שלך האם זה נורמלי, האם מצבך נורמלי. נראה לי שלא כל כך משנה מה אני חושב או אומר, אלא יותר מה את מרגישה, ועבורך זה מרגיש לא נורמלי ואולי גם חסר תקווה. מכאן גם התגובה החזקה שלך למצב, תגובה שלא שוככת בעוצמתה מזה מספר חודשים. לדעתי היכולת לשנות היא מבפניםם בדרך בה את מרגישה כלפי מה שקורה, ומכאן גם ישתנה מה שבאמת קורה במציאות החיצונית. המלצתי לשם כך היא שתפני לטיפול, שתרשי לעצמך להיעזר. דרור