מלי.. אפילו אולי גם חצי חיוך.. לכבודך =0)

מלי יקרה.. כמעט ושלא יכולתי להתאפק, שלא לבוא לפה אלא רק אחרי שסיימתי לקפל את הכביסה.. אבל הצלחתי.. הנה אני פה, והכביסה מקופלת כבר.. את יודעת..? תמיד קינאתי באלה שהצליחו להביא לפה גם קולות מהשגרה הבריאה יותר, ולא רק קולות של כאב.. הפעם, אני חושבת, אביא גם אני קצת קולות אחרים מבדרך כלל.. לא שהמצב שונה, לא שאני מבינה יותר את החיים, לא שאין לי צלקות על הגוף ואפילו קצת יותר מזה.. אולי היתה זו שנת הלילה.. (?..?? מוזר שאני אומרת זאת, הרי חלמתי חלום לא קל על המטפלת שלי..) או אולי זה ערוץ המוסיקה הקלאסית שדולק מזה כמה שעות.. אולי זה השעה המוקדמת של היום, האור.. אבל, בכל אופן, משהו קורה לי הבוקר. אני כל כך מפחדת, באופן תמידי, לפגוש את השעות היומיומיות הללו, עם כל התוכן שהן מביאות איתן, אם זה בריק טוטאלי, מוחלט. אם זה בעומס רגשי מופרז.. אני תמיד מפחדת משעות, מהחיים. היום בבוקר קמתי בחשש, שואלת את עצמי מה יביא יום זה, כיצד אעבור אותו, האם הוא באמת יהיה כשלון ( = קשה) כמו ימי סופ השבוע הסטנדרטיים הללו, הגורליים..?? אין לי מושג איך, משום שבדרך כלל תחושות אלו מביאות אותי למקומות נמוכים יותר ויותר, ולמרות זאת, היום, פתאום עלה בי הצורך לעשות לעשות לעשות.. אפילו אם העשייה היא רגילה וממש לא אחרת, כביסה למשל.. הרבה פעמים ניתן לראות אנשים שמעסיקים את עצמם נונ סטופ מתוך פחד לפגוש את שבפנים. בא נאמר שאני פגשתי די והותר להיום. שלא הייתי בעשייה גם כי לא יכולתי להתעלם ממה שהיה בפנים וגם כי 'הוא' מנע ממני להתעסק בדברים אחרים.. מתוך כך, העשייה של הבוקר, היום, הייתה ממקום בריא לחלוטין. ממקום שדומה לעשייה שחייבת להתקיים בכדי לצאת מדכאון. עשייה שדוחה את הבילוי במיטה, ובמקרה שלי, עשיה שדוחה את הסבל הבלתי יתואר הזה, של הקיום שלי. וזה בסדר, לעכשיו. כי אם לא אנוח מעצמי, לא אהיה. אני מופתעת. אלו מילים שלי..??? אני חושבת על הניגודיות (או לא) של התכתובת שלי פה אתמול, לנגרה ולמתענינת, כזו אמביוולנטיות.. כמעט ושאי אפשר להבין איך היא מתקיימת. איך אפשר להרגיש גם ככה וגם ככה.. (האם אני מתנצלת..?) אז מזל שעכשיו אני מרגישה ככה, שוב, כפי שכבר ציינתי. ככה, ניתן לנוח.. ואני יודעת עד כמה אני צריכה את המנוחה הזאת.. כל כך צריכה, עד לגל הבא (שאגב, יכול לבא בעוד כמה דקות או שעות..) פתאום צלילי המוסיקה מתחדדים להם באוזני, כאילו מבקשים את מלוא תשומת ליבי, מנסים הם להסיט אותי מהקולות הקשים שמזדחלים להם, לתוכי, יחד עם תחושות האמביוולנטיות.. אקשיב למוסיקה, אתייחס אליה, אבל חשוב לי שהיא תדע, שהיא לא מבטלת לגמרי את התהיות העמוקות.. אבל מדוע שוב חזרתי לשם.. חשבתי מלי שאפרוס פה את צלילי הצליליים יותר וצורמנים פחות..? (למה צורמנים..??) ובמקום, תראי מה יוצא לי..? שוב.. לפה ולשם.. את עדה לשינויים הקיצוניים שלי, שאני.. ממש ברגעים אלו.. אוףףףףףףףףף אולי כדאי שאחזור לעשייה..? אך פתאום אין לי כח. הנה, יצאו להן קרני שמש, שברחו אחרי רגע.. אולי אדבוק בהם, לפחות כאשר הם הינם.. אולי אעזר בשמש העדינה הזו, של החורף..?? מעניין יהיה לראות, איך אתקדם (או לא), לאחר מה שיצא ממני פה.. בכל אופן מלי.. כן יצאו להם גם כמה קולות חיוביים.. נכון..?? והעיקר, (אומר זאת בעיקר לעצמי) מישהו ציין פה השבוע (אם אני לא טועה), שגם הסיזיפיות הכרחית להתקדמות, היא ממש חלק ממנה, בדיוק באותה מידה בה הטוב מסמל צעדים קדימה. אז אני מתקדמת..?? זה עוזר כי כבר לא יכולה להמשיך אם היאוש הזה. מזל שיש לי עכשיו את הרגעים הללו. חשוב לי לחוות אותם, במלואם. אבל אין דבר כזה. לפחות מנסה..?? מלי'לה.. אוףףף.. וגם חיוך נוסף, יחד.. מסכימה להכיל אותי..?? אני יודעת שתסכימי. מה את אומרת..?? שיהיה לנו סופשבוע טוב בכל המובנים.. ושקט, מהמלחמות הארורות הללו.. (או חוזק..? לשרוד אותם..? – דו משמעי..) שולחת נשיקת פרפר עדינה (מכירה..? זאת הנשיקה עם הריסים.. =0)) וחיבוק עדין עוד יותר.. של שבת שלום.. אני, ~נילי~.

נילי יקרה. שמחתי לקרוא את מה שכתבת, ואני מקווה שזה עדיין מחזיק מעמד. אני חושבת שזה משמח לשמוע שהיית יכולה להמצא במצב אחר, כזה שהוא לא רק ריק ולא רק הצפה. אני חושבת שהמצבים הללו הם לא רק פסק זמן בין התקופות הרעות והקשות, אלא גם ביטוי או אפשרות למקום אחר שאת יכולה לשהות בו, מקום נפשי ופנימי שמצליח להחזיק חוויה שהיא אפשרית, לא צוללת לרע, לא נשברת בהעדר הכלה. כשקראתי את מה שכתבת חשבתי שאולי יעזור לך לזכור שכנראה יש בך הרבה חלקים ואזורים פנימיים. חלקם, בוודאי, אזורים של דכאון וכאב, והם מוכרים לך. חלקים אחרים יכולים להיות אזורים של שקט, תפקוד, אולי גם סיפוק ושלווה, שאותם, כך נראה לי, פגשת הבוקר. האזורים הללו לא מבטלים זה את זה, והם לא "או או", אלא גם וגם, ולפעמים (ויהיה מעניין להבין מתי) מעל אזור מסויים מאירה השמש, ואילו האזורים האחרים קצת בחשכה, עד שיגיע תורם להיות במרכז. אז מקווה שתהני מהתחושות והאזורים החדשים, ושהסופ"ש יעבור באופן הכי נעים שאפשר. לילה טוב, מלי.