מלי

סליחה אם לא אכתוב ברור, המילים שלי קופאות אל מול הכאב שמרגישה עכשיו ,הן רחוקות ממני אלפי שנות אור,מחליטה שאני עוזבת את המסע הזה שנקרא אני= אני עוזבת את הטיפול ,זה בכלל לא בשבילי אני לא אוהבת את מה שאני רואה בי , היום אני מבינה יותר מתמיד שהוא שונא אותי מעצם היותי מי שאני .ובא לי רק לברוח מעצמי.

שלום חן. אני מבינה שאת נסערת וכואבת, ושכנראה קרה משהו בטיפול, מול המטפל, שנחווה עבורך כבלתי אפשרי. ברגעים כאלה יש לפעמים נטייה לחשוב ש"עכשיו הבנו מה באמת קורה", שמה שהיה עד כה היה זיוף או לא אמיתי, ושאין אפשרות לתיקון או לסליחה. אני חושבת שדווקא ברגעים הללו חשוב לקחת נשימה ארוכה, ולמרות שזה מאוד לא פשוט - לנסות לבדוק את מה שאנו מרגישים מול האדם השני. אני חושבת שדיאלוג פתוח ביניכם יהיה משמעותי, ויוכל לעזור לך לעכל ולהבין דברים, ואולי גם לתפוס אותם אחרת, באופן אפשרי יותר. אני מציעה שתקחי את סוף השבוע כאיזשהו פסק זמן שבו הדברים אולי יישקעו, ושבהמשך תנסי להאבק בקולות המיואשים, הנוטשים, הפגועים בתוכך ולהתנסות בחוויה אחרת. בהצלחה וסופ"ש רגוע, מלי.