בדידות

היי מלי, מקווה שאכן זו את היום. כל כך רגילה בזמן האחרון לאכזבות. ננטשתי על ידי המטפלת ואף אחד (כולל מטפלים) לא רוצה "לאמץ" אנשים פגועים ודפוקים. מרגישה על פרשת דרכים.. או שממשיכה ואז מחליטה שלא זקוקה לטובות מאף אחד וצריכה לסמוך רק על עצמי (וזה קשה) או שמוותרת. ואולי בשתי האופציות, מוותרת.. על קשר עם אנשים. איבדתי את האמון. לפחות יש אפשרות לקשר וירטואלי, כך לא רואים את הכיעור החיצוני והפנימי. והדחייה , גם אם ישנה, אינה בלתי נסבלת תודה, מיקה (לשעבר x )

שלום מיקה. אני שומעת את הבדידות, את הפגיעה, את הערך העצמי הנמוך, וכואב לי - בשבילך ואיתך. אני מבינה שכנראה היו הרבה נסיונות בדרך שלא צלחו היטב, ושכנראה יש משהו לא פשוט בקשרים שאת יוצרת. עם זאת, אני חושבת שבוודאי יש מטפל/ת מתאימ/ה בשבילך, ושעדיין אסור לך להרים ידיים. נדמה לי שיש כל מיני סוגים של מטפלים, ואני בטוחה שאם לא תאבדי תקווה, תמצאי גם את זה שיתאים לך - שמוכן להתאמץ כדי לפגוש אותך במובן הרחב של המילה, ושיוכל לעזור לך להתאמץ לא לוותר עליו. אני מקווה שתמשיכי לחפש ולרצות, בעיני, שם כנראה יש ניצוץ של אמונה ואופטימיות שאסור שתכבה. בהצלחה, היי חזקה, מלי.