טיפול תרופתי

היי , אניכמעט שנתיים בטיפול פסיכודינמי , הפסיכולג שלי עכשיו החליט שלדעתו אני צריכה טיפול תרופתי , אני מאוד נגד ולא מעוניינת , ממש לא באה לי לפתח תלות בתרופה , ורק המחשבה על זה גורמת להרגיש רע עם עצמי , האם זה אני לא אקבל את דעתו ולא אנסה לקחת טיפול תרופתי זה אומר שאין טעם להמשיך גם בטיפול , ואולי זה אומר שגם הוא הרים ידים והחליט שהפיתרון היחידי בשבילי הוא בתרופות , מה דעתך? יש דרך אחרת לצאת מדיכאון שנמשך המון המון זמן ?

מניסיון אני יכולה לומר לך- תסרבי לכדורים. הם מכרים, משבשים, תנסי שהפיתרון יבוא מבפנים , מכח הלב והמחשבה. הפסיכולוגית שלך רוצה לאבטח את עצמה..אבל למה על חשבונך. האם לבת שלה , אם היתה במצב שלך, היתה מציעה בכזו קלות כדורים. תאמיני לי- אל תקחי!!!! קל להתפתות, להשאיר הכל בידי הכימיקלים הללו- אותי זה הרס, הפיל, שיבש חשיבה וזיכרון, הביא אותי להשמין. בכל אופן- זו הצעתי לך. בהצלחה.

ראשית כל - מיה: האם הנסיון שלך מעיד על הכלל? אני בעצמי מקבלת 3 תרופות. זה נכון שלפעמים לוקח זמן למצוא את התרופה הנכונה, זו שמועילה מחד ואין לה תופעות לוואי בלתי נסבלות מאידך... טיילתי הלוך ושוב בויה דולורוזה עד שהגעתי לקומבינציה הנוכחית... זו שאלה של רווח והפסד לטווח הארוך. וחוץ ממני, הרבה מאוד אנשים שאני מכירה לוקחים (או לקחו בעבר) תרופות... ולא, אנחנו לא חולקים פסיכיאטר... ועצם העובדה שחלקם כבר לא לוקחים את התרופות היום מעידה על כך, שא. זה לא ממכר!; ב. לעתים צריך לקחת אותן רק לפרק זמן מסוים ואז כבר אפשר להפסיק, כך שאפילו זה לא תמיד לכל החיים. אם התשובה שלך היתה מבוססת על נסיון חיים של יותר מאדם אחד (את) ויותר מקבוצת תרופות אחת (הממכרים היחידים בחבורה הם הבנזודיאזפינים - המרגיענים למיניהם ממשפחת הוואליום), אז היתה בה הצדקה... סתם להפחיד אנשים נראה לי מיותר. ומיכל - מעבר למה שכתבתי למיה: אני מבינה את ההתנגדות שלך לתרופות. שנים ניסו לשכנע אותי. שנים אמרתי לא. או שהתחלתי והפסקתי אחרי זמן מה. הקזתי דם לכמה וכמה מטפלים עם ההתנגדות הזו. אבל מאז למדתי ש: א. כאמור לעיל - כל התרופות האלה לא ממכרות (עובדה שהפסקתי כל פעם מחדש, ובקלות רבה). ב. שום דבר, בניגוד למה שמיה כתבה, לא השתבש אצלי יותר ממה שכבר היה משובש, ושבגללו הייתי צריכה את התרופות האלה מלכתחילה. וזה נכון, רגב, לגבי כל מי שאני מכירה ומקבל/קיבל תרופות. ג. מרבית הפסיכיאטרים מאוד פתוחים היום לגבי ההסתייגויות השונות מכל מיני תופעות לוואי. הם מיידעים מראש, וגם תמיד אפשר לשאול, מהן תופעות הלוואי הכי נפוצות שמתלוות לכל תרופה ואם יש פתרון או לא. ד. ולכן - את תמיד יכולה להתחיל טיפול תרופתי ולראות מה קורה. כי באותה מידה את גם תמיד יכולה להפסיק. כי תזכרי - את לא יכולה להתמכר לכדורים האלה! הם ממש ממש ממש לא ממכרים!!! מיכל, תני לעצמך צ'אנס, אין לך מה להפסיד. את יכולה רק להרוויח או, בסופו של דבר, להישאר בנקודת המוצא.

שלום מיכל אני מבין שהנושא של הטיפול התרופתי מעיר בך שאלות מעשיות (האם ניתן להתמכר לתרופות, למשל) ורגשיות כאחד. גם את אלה וגם את אלה הייתי מפנה אל המטפל, לבחון יחד איתו עד כמה חששותייך מוצדקים, מהיכן הם נובעים ועל מה ביכולתך להתגבר. לגבי ייאושו קשה לי כמובן לענות, גם זו שאלה שתצטרכי להפנות אליו, אבל חשוב לי לומר שההפנייה לטיפול תרופתי בהחלט אינה עדות לייאוש המטפל. פעמים רבות היא יכולה דווקא להגיע משיקול מקצועי או מהביטחון להיעזר בכלים שונים על מנת לשפר את המצב. ואכן, דיכאון ממושך הוא מצב ממנו קשה להיחלץ ללא טיפול תרופתי, ולו לתקופה מוגבלת. בקיצור, נדמה לי ששווה לך לברר עוד בנוגע להצעת המטפל לפני שתכריעי לכיוון כזה או אחר ותחושי שזה הזמן להרמת ידיים. להתראות דוד

קודם כל תודה לכולכם על התגובות , הרעיון של טיפול תרופתי עלה לפני כשנה וחצי , אני מאוד נלחצת , נבהלתי ואפילו במידה מסויימת נעלבתי , אני ?? טיפול תרופתי ?! מה הוא חושב שאני משוגעת . אני יודעת שזה לא קשור , ואני בטוחה שזה גם עוזר להרבה אנשים , אבל עדיין זה משהו שמפחיד אותי , גם עצם הרעיון קשה לי איתו , וגם הצד הפרקטי של איך הגוף שלי יגיב לי , וחוץ מזה הכדורים לא יכולים לפתור לי הרבה בעיות אחרות , היום אני יכולה להבין למה הוא מציע לי את זה , אבל עדיין קשה לי לקבל את זה . שמחתי מאוד לקרוא את כולכם ואני אשמח לקרוא מקרים של אנשים שניסו כי באמת אני מאוד מבולבלת .