ייאוש

אני כנראה סובל מאחד משבע החטאים של הנצרות-עצלנות. כשאני כותב עצלנות ,אני מתכוון שהיא במידה רבה ומציקה, גובלת בחוסר מוטיבציה לעשות דברים חשובים וחיוניים כמו לקנות מידי פעם בגדים ,לקנות אוכל (אני גרוש), לנקות את הבית , לנקות את האוטו ,לתחזק את הבית ,להתרחץ , להתגלח , ליזום פגישות עם בנות זוג וכו' וכו' . אני הולך לישון בסביבות חצות וקם רק בצהריים ! מעביר את הזמן ליד המחשב והטלויזיה רוב שעות היום ולפעמים שוכב לישון שוב. כשאני כבר יוצא מהבית ,אני יוצא כמו פנתר והאדם הראשון שאני נתקל בו ,מעורר בי כעסים ועצבנות ,גם אם אין סיבה ממשית. גם כשאני נוהג ,אני מקלל ומתעצבן רוב הזמן ודופק על הדשבורד או על ההגה . אני אדם שפוי ,אבל נראה לי שאם זה ימשך אני עלול להשתגע . המצב נמשך כבר שנים. אולי חוסר מוטיבציה לצאת ולחפש עבודה, קשורה לזה שלפני מספר שנים קבלתי ירושה קטנה והיא משמשת לי כבטחון בגיל העמידה ובנוסף אני מקבל מביטוח לאומי קצבה על היותי חולה במחלת BPD מלווה בדיכאון מג'ורי. תרופות שאני מטופל בהם לא ממש עוזרות והפסיכיאטר התייאש. ואמר שיש לי דיכאון עמיד. אין לי הורים ,אחים אחיות ,חברים ואני מגדל בבית כלב שמצאתי ברחוב. אני מאוד רוצה לשקם את חיי ואפילו להתחתן ,אם כי ילדים לא בטוח שאוכל להביא כי אני כבר מעל 50 והזרע אצלי לא טוב.

דן שלום, פתחת בדבריך ואמרת שאתה סובל כנראה מעצלנות, עצלנות המונעת ממך לעשות דברים רבים. מאוחר יותר אמרת שאתה סובל ככל הנראה מדכאון, דכאון שעד כה לא הצליחו למצוא לו פתרון. אני לא סתם קטנוני בהבדל בין השניים. עצלנות מתארת תכונה בה האדם יכול אבל לא בא לו, לא רוצה להתאמץ. לעומת זאת הדכאון מצביע על קושי ממשי לאגור אנרגיות לביצוע המשימות השונות. אני מצביע על כך משום שהדרך לשפוט את עצמך בחומרה היא דרך מכאיבה שנראה לי שמוכרת לך. אחד הדברים שטיפול פסיכולוגי, בנוסף לטיפול תרופתי יכול לעשות, זה להתבונן על הדרך בה אתה שופט את עצמך, להבין מדוע אתה עושה כך וכיצד אתה יכול לראות עצמך באור חיובי יותר, שגם ישאיר אותך פחות כועס. כך שהמלצתי היא שתפנה לטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול הנוכחי. דרור