שלום רב

שלום רב, יש לי ילד בן 16 שמזה תקופה שהוא מעדיף ךהשאר בבית, לא יוצא עם חברים אולי פעם בשבוע,כל זמן שהוא בבית הוא בחדר שומע מוסיקה אין לו בעיה שהדלת תישאר פתוח, או במיטה, נותן לעשות דברים בכוונה ,להרגיז לעצבן למרות שהוא מודע למעשים שלו למרות שאתה מדבר איתו לא עוזר, הוא חוזר שוב ושוב,מאוד מופנם לא מספר מה קורה איתו, נגשתי למחנכת הכיתה שוחחתי איתה ,היא לא שמה לב להתנהגות יוצאת דופן ,לדעתה יש לו חברים הוא בסדר גמור רק ביישן מאוד.טיפוס רחפן לא מעניין אותו כלום, נוטה לעיתים לפתוח דלת ולסגור מס' פעמים, אני פשוט לא יודעת כבר מה חשוב לספר או מה לא, אני רוצה ללכת איתו לייעוץ אבל פןחדת שלא יגרם לו נזק לצבא כי אז הוא לא יסלח לי לעולם, לכן אני פונה אליך שתכוון אותי מודה מקרב לב

כתבת " אני רוצה ללכת איתו לייעוץ אבל פוחדת שלא יגרם לו נזק לצבא כי אז הוא לא יסלח לי לעולם " ואני מאוד רוצה לומר לך כמה המשפט "לא יסלח לי לעולם" נגע בי. מבחינתי זה אומר שאת מבינה שאת יכולה לפגוע בו, וזה שפנית לעצת מנהל הפורום, אומר שאת ל-א רוצה לפגוע בו. אני כנראה יותר קרובה לגיל של הבן שלך מאשר לגיל שלך, ורציתי לומר לך שמאוד מאוד חימם את ליבי לשמוע שאת לא רוצה לפגוע בו. כביכול, נראה שזה מובן מאליו, שהורה לא ירצה לפדוע בילדו, אך לא כך נראה תמיד המצב בעיני הילד (מנסיון), יש הרבה הורים שפוגעים שלא במודע, קשה לי להאמין שהורים הם באמת אכזריים (דרך שבה יכול הילד לראות את הוריו), ולכן כל כך חשוב להיות מאוד זהירים וגם פתוחים בכל הנושאים גם הפחות נעימים (בעקבות זאת, עם הרבה נחישות, רצון ושיתוף פעולה מצד שני הצדדים - חיזקנו אימי ואנוכי את ההבנה ביננו וכתוצאה מובנת, גם את הקשר). אני לא יודעת אם אז, בגיל 16 זה היה משפיע אך הלוואי והייתי יכולה בגיל 16, לשמוע את אמא שלי אומרת דבר שכזה. שאם זה לא היה משפיע עלי אז, זה היה משפיע עלי היום, והרבה, ולטובה. אין לי ספק בכך. ההי ברוכה ובהצלחה מכל הלב.

שלום לך, ראשית, אני מאוד מבין את הדאגה שלך. את מבחינה שבנך מתנהג בדרך מסויימת שנראית לך שונה מכפי שהיית מצפה מבן גילו להתנהג וזה מדאיג אותך. בנוסף על כך הוא לא משתף אותך או מדבר איתך על מה עובר עליו. כפי שכתבו לך בגיל הזה לא קל למתבגר לחשוב שההורים מבינים אותו ושאינם נגדו. ויחד עם זה הוא מאוד זקוק להם דואגים לו ומקבלים אותו. ייתכן והבן שלך מפגין התנהגויות של גיל ההתבגרות, הכוללות לעיתים גם סוג של דכאון מסויים. אבל יכול להיות שמשדובר במשהו משמעותי יותר, ולכן אני מסכים איתך שחשוב שיראה איש מקצוע. לגבי החשש מהצבא, את יכולה לפנות לאיש מקצוע פרטי. אני מבין את המורכבות עמה את מתמודדת אבל אם את מרגישה שאת לא מגיעה אליו ועדיין הוא מדאיג אותך, הציעי לו להפגש עם איש מקצוע, פשוט על מנת לדבר. דרור