היי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דרור מה שלומך?... שוב אני ... נעים שאתה פה היום. בדיוק אותך צריכה ! (דרור .. אני מפחדת ..) אתה יודע , אני רוצה לשתף אותך .. האמת היא .. ש.אתמול אחרי הטיפול גיליתי ש.. הוא כבר לא רק ב' שם של מישהו זר בתוכי , לא רק עוד המשגה למשהו שנמצא רק בראש שלי, לא רק דמות צלית / אפלה/ ערטילאית שמשתלבת לצידי כמעט 3 שנים הוא כבר לא רק "איש השיחות" שלי .. זה שמקשיב לי ושותק שעוטף אותי בצרכים הלא הגיונים שלי בנוכחות חמה , בככ הרבה .. מבלי לדרוש ממני בכלל כלום חזרה, הוא לא רק זה שמלווה את העבר הדפוק שלי ..את ההוה והעתיד.. הוא לא רק מילים חלולות , הוא לא רק עוד קיום של שקט דממה , כזה שנשכח ממני בצאתי ממנו - מתודעתי האילמת ששומרת עליי .. פתאום הוא הפך להיות עבורי משהו מוחשי ?... אימאלהההה .. "בשר ודם"?!דרור ?.. הוא הפך להיות לי מוחשי וקיים?! בעל פנים ..עיניים שרואות ?גוף שלם ?נשימה ?נשמה?פתאום הוא אדם?.. לאלאלא ...דרור ..אני לא רוצה אותו אדם. רוצה אותו קיר .. :-(, " דמות כלום " אני ?... אז מה אני עכשיו מולו ?...ילדה אמיתית ? אמא? אשה ? אויר ? כלום?... אני מולו דמות נושמת / קיימת /גברית?! ... הטיפול הוא מציאות ?.. אמת?.. אני קמה מתוך קומה של 20 שנה ?.. של הרדמות טוטאלית ..כזו שמאפיינת אותי במפגשים שנחשבים רק "ריקים"?..."עיוורים" ?!!!!!!!!!?!! אני מפחדת .. דרור.. ככ..ככ !!! מפחדת מהתעוררות הזו , שלי ..שלו אצלי .. מזה שהוא כבר לא רק "קיר".. מזה שהוא לא רק "שם" - בחדר הטיפול .. הוא נמצא בתוכי כל הזמן .. אני מדברת אלייו , משוחחת איתו במחשבות ..לוקחת אותו איתי לכל מקום .. וזה מפחיד לי.מאוד! אני לא רוצה אותו ככ קרוב אליי .. לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות בכלל עם כל ה"אנטי" שלי אלייו ולטיפול .. אלייו ולצד הגברי שריסק אותי שנים. מפחדת ממה שהוא הפך להיות לי .מפחדת מהתחושות האלו . ולא מצליחה להעיף אותו ממני , זה מלחיצ אותי .. זה פשוט מלחיצ. לא רוצה יותר ת'טיפול ..(בוכה בשקט..) לא רוצה אותו .. לא רוצה קרבה , להרגיש , לא רוצה שום רגש אלייו .. הוא לא חלק מחיי , אז איך הוא נכנס לשם .. בלי שום רשות ..למקום הכי הכי שלי בלב ?! וזה המאבקים אצלו .. דרור ..אני משתפת אותך .. זה המאבקים האמיתים שלי .. הכעס שיוצא על מעבר הקליניקה ?... לאלא ..כנראה זה לא רק זה .. הזעם , התוקפנות .. הפחד שלי מהדמות שהוא הפך להיות עבורי . דרור ...? מה יהיה ?.. שרית
שלום שרית כפי שכתבתי קודם, בסופו של דבר דרור לא יוכל להתייחס לתשובות היום. אני מבין שחשובה לך במיוחד הפנייה אליו, ולכן נשאיר אותה בינתיים כך ודרור יוכל להתייחס אליה כאשר ישוב לכאן ביום א'. להתראות דוד
היי דוד .. בהחלט שאשמח לשמוע גם - את דעתך על מה שכתבתי .. עד שדרור יהיה ביום א' . זה חשוב לי. תוכל ?... שבת נעימה שרית
שרית יקרה תודה על מה שרשמת לי :-) כן,לא שיתפתי כאן הרבה לאחרונה אני גם חושבת עלייך מידי פעם ,מי יתן ותתחזקי כמה שיותר מהר ויבואו ימים טובים יותר ,קלים יותר ,עם מינימום של נפילות. אני איתך עם את רוצה חן
שלום שרית ממה שאת כותבת נשמע שחלה תפנית משמעותית בתוך הטיפול ובראייה שלך את המטפל, תפנית שאולי מוקדם עדיין להבין אותה כליל (למרות שאין ספק שהיא כבר מעוררת סערה פנימית ופחד). בתור אדם מהצד אני לא מרגיש שאני יכול באמת לחוות דעה או להתחיל להבין את המתרחש כרגע. אבל יש לי הרגשה חזקה שלא סתם פנית לדרור, ולא סתם על רקע העיסוק שלך בדמות הגברית כרגע בטיפול. כך שאני עדיין מרגיש שהדבר הנכון יהיה באמת לפנות לדרור שוב, ביום א', ולהמשיך איתו את ההתכתבות בעניין. שוב, אני אפנה את תשומת ליבו להודעתך. להתראות דוד
שרית שלום, אני מבין את הפחד שלך, ההרגשהשעכשיו הוא קרוב מדי, הולך אתך לכל מקום ולך אין דרך לשלוט בכך. אבל נשמע לי שזהו תהליך חשוב בטיפול, תהליך בו את מרשה לעצמך להרגיש אותו, להרגיש את עצמך בעצם אמיתית יותר, דמות חיה יותר מעצם החיות שלו. רק שכרגע זה נראה יותר מדי ומפחיד מדי, ובהחלט ייתכן שכן. אם אני מבין נכון את בשלב כרגע בו את מנסה למצוא את המיקום הנכון שלך מולו. ממקום בו הוא היה קיר, מרוחק עליו הוא הפך למשהו חי וקרוב. ובהחלט ייתכן שהכעס היה מאבק על מנת להרחיק אותו ממך. אבל אולי ישנן דרכים אחרות לעשות זאת דרכים שתגלי אותן ביחד איתו בטיפול. כי כרגע זו המשימה של שניכם, כיצד להיות באותו צד, לעבוד ביחד לא אחד מול השני. אני מאמין שזהו שלב בתהליך, מפחיד ככל שיהיה, אבל שלב חשוב, בהצלחה, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
