לדרור.

היי, לאיודעת איך לפתוח את זה בפנייך , זה אמור להיות קל שזה אינטרנט והחשיפה פחות חודרת. כאילו מרגישה שפה במילים ..אני הכי מדויקת על הקצוות שאני חווה . לרגעים אני באושר הכל עילאי ולרגעים אני בעצב תהומי . אוף דרור , לא הולך לי כלום. הטיפול ממש מגעיל . אני הפכתי אותו לכזה . הכעס על המעבר לא עוזב אותי. וזה איכשהו תירוץ להרוס את הקשר . אני מנסה בכל מחיר. לפגוע בו . להתנהג כמו "מפגרת". לא אכפת לי מכלום . אבל בעצם ככ אכפת . אתמול הייתי שם . ככ כעסתי שכלום לא הצליח לצאת ממני מלבד "אני שונאת אותך ובא לי להרוג אותך" וואו איזה מילים , איך אפשר להגיד את זה לאדם שהכי יקר לי ?..( ששש.. לא מגלים) . אוי דרור , משתדלת להמנע ממילים חלולות גם פה .. חשבתי שהמוחות שלי ושלו יפגשו בדרך הקשה הזו שכן נצליח לעבור את הגל הסוחף הזה , התמסרתי לעבודה הטיפולית מולו, כאילו ואני בוטחת בו בלב שלם .רק כאילו . שאבתי מכאן המון כח בדרך.. מהמילים הרכות שכן היו והחזירו למקום . השארתי כאילו את הספקות שלי בניסיון קשה , כל הזמן בצד.ניסיתי להאמין בבפנים שאפשר לצלוח את הכאב הזה , את הכעס , הזעם, אבל אני מרגישה שאני הופכת את זה היום למשהו אישי .. כאילו מנסה לפגוע בו בכל מחיר , ובעצם כל מטרת הטיפול הייתה לתקן את שיחזורי העבר . במקום זה אני פשוט משחזרת את הכעס אליו ומוציאה את זה עלייו ככ אמיתי . זה הפך להיות אמיתי מידיי.אימאלה .. זה ממש מפחיד . ההתנהגות שלי. הוא מיצדו מזכיר לי שהוא כאן , למרות התוקפנות והכעס ושהוא מסוגל להם .. אני מרגישה שחדרתי מתחת לשיריון שלנו , שאחז בנו , מרגישה שהפכתי את הטיפול לזירה אישית .. כאילו הכאב שלי האישי הפך להיות רק סביבו .אתה מבין אותי ? אתה יודע דרור , הילדה הקטנה שבי ככ התנחמה אצלו, והפחד בעקבות המעבר , הפחד להנטש מהדמות שהוא הפך עבורי ככ חזקה .. עד שאני מרגישה את עצמי ממש מפרפרת שם.. לא למדתי מעולם לבטוח בשום ידיים אחרות , אחרי כל הפגיעות שחוויתי , אצלו , כאילו והייתי שוב ילדה קטנה , נתתי לו להחזיק עבורי את התקווה , הייתי הילדה הקטנה זו שלא מצליחה לחשוב בהיגיון בריא , במונחים של "גדולים" על אמון מלא . דרור.. החשדנות שלי מעורערת בכל .המון בו. אני קוראת כל ניואנס , כל תחושה כל הבעה בצורה אחרת , דואגת תמיד שמא שוב אפגע!!!!מכינה את השטח לפני .. פוגעת כדי לא להפגע!!! יש בי עמידות עיקשת של חוסר אמון שנטבע בי , שבעצם לא שייך לתקופה הזמן הזו איתו אלא לשם .. לעבר .. אבל זה מתפקד כאילו כאן ועכשיו מולו . יש בי ילדה פצועה , שהזדחלה לתוכי על ארבע , היא מוציאה ממני רוע נוראי בטיפול .. אותה ילדה נאחזה אצלו בתקווה לא כדבר מובן מאליו. אתה יודע, בטיפול הייתי כמו תינוקת , התקדמתי בצעדים לאט לאט , שבקושי ניתן היה לראות .. לא ציפיתי ממנו לשום תובנה בוגרת .. והיום אני מרגישה שהמילים שנאמרות שם על ידי קשורות רק לרגשות העבר שלי .. לכאב האיום שבי , לא מדובר ב"התנגדות" לטיפול אלא בהמנעות טבעית שלי לצד הגברי שריסק אותי שנים . דרור , מה אני עושה לו?..מה אני עושה לעצמי ?.. אני רק הורסת.. אני לא מסוגלת להגיע ביום חמישי אחרי איך שהתנהגתי שם, לא מסוגלת להסתכל אלייו ..אני מרגישה שיצרתי קרע בקשר הטיפולי ?... כל החלקים האלה של כעס ויאוש וזעם כלפיו .. ככ הזויים ...סימסתי לו ככ הרבה סמסים כועסים .. והוא ככ שומר על הטיפול .. לא מחזיר לי כפל כפליים , רק סופג..ואני יודעת שאני מתנהגת נורא אבל לא מסוגלת להפסיק .. הבטחון כאילו ונעלם. התנודות הקיצוניות האלו , העליות וירידות אני יודעת שהם מהמקום של אמון רע שנטבע בי , אבל אני לא יודעת איך לתקן את זה .. אני ככ רוצה לבוא אלייו ביום חמישי וסיים את התלות הדפוקה הזו בו , רוצה להגיד לו לךךך כבר ממני .. אני מרימה ידיים. 3 שנים של טיפול ומהחלק הזה אני לא יודעת איך להתעלות . זה הזמן להודות בתבוסה ? תודה שאתה קורא אותי .. (עוד סובל אותי . כן .. פה בפורום ..המון זמן ..) איך אתם עושים את זה ... חיבוק , שרית.

שרית שלום, אני שומע את הכאב העז שאת חשה ותחושת חוסר האמון שאת חווה כיום. את מנסה להבין האם הכאב הזה הוא אישי מולו כפי שהוא נחווה או שהוא על אז, על הפגיעות שעברת. נראה לי שהוא גם וגם, את נפגעת מהמטפל שלך, הוא אכזב אותך, עשה משהו לא צפוי מבחינתך. את מגיבה על כך, אבל אני מסכים איתך שהעוצמות החזקות שאת חשה קשורות גם למה שהיה אז ולמי שפגע בך אז. אמרתי בעבר ואני שב ואומר, זו תקופה קשה אבל אני שומע שהוא מוכן להיות איתך בתקופה הזו, ונראה לי מאוד חשוב שתצליחי להישאר עם כל הקושי שבכך, גם אם תבטאי עוצמות רגש חזקות מאוד מולו. כשתצלחו את השלב הזה ואתם תצלחו אותו, תהיה לכך משמעות גדולה ביותר. דרור