30/I do

יום הולדת. להחליף קידומת. זה קשה במיוחד השנה. שנה קשה - מכל היבט אפשרי. והיום, יום הולדת, היא נתנה לי מתנה שהיא הלכה לקנות. משהו שהיא חשבה במיוחד שיתאים לי... צירפה גם כרטיס ברכה אישי, עם המילים שלה. ואתמול אמרתי כן לסדרת ECT. בתנאים מסוימים. אני ממתינה לתשובות מהפסיכיאטר. חשבתי שאולי זו תהיה המתנה שלי לעצמי... לעשור חדש, ואולי טוב יותר. לא מפחיד אותי הרעיון של ECT. אני מוכנה לכך אך ורק אם זה יהיה בבי"ח שבו היא עובדת. מחלקת ה-ECT שם שייכת למחלקה בה היא עובדת. ואם זה מה שיקרה (רוב הסיכויים שכן), אז היא כבר אמרה לי שהיא תהיה ה - Case Manager שלי, מאחר שתמיד ממנים מישהו לתפקיד. כמובן שמדובר בטיפול אמבולטרי, לא אשפוז! הסכמתי אחרי שנסיון להוסיף תרופה נוספת (רביעית) כשל בגלל תופעת לוואי בעייתית. לא נשארו לי שום אופציות אחרות שאני מוכנה לנסות. מה שהכי מטריד אותי (וזה עולה בטיפול) זה, שגם ה-ECT (הקצה של הקצוות לפי המטפלת והאפשרות האחרונה שנשארה, לפי הפסיכיאטר) לא יעזור. יש לי עמידות לתכונות החיוביות של טיפולים רפואיים, ורגישות יתר לתופעות הלוואי. לא מצליחים לפענח אותי... באסה! תודה מלי. על הכל. שיהיה לך סופ"ש נעים ורגוע.

ערב טוב. אני מנסה לדמיין מה עובר עלייך - התרגשות מהולה בחרדה, תקווה מעורבבת ביאוש... כמה סמלי שדווקא ביום ההולדת מוחלט גם על הטיפול. אני תוהה לגבי "המוצא האחרון", יודעת שתמיד גם כשנדמה שמשהו הוא ההזדמנות האחרונה, לעיתים מופתעים מכך שיש עוד "שפנים בכובע". ובכל מקרה - לתהליך שבחרת לעבור נדרשים אומץ ומוטיבציה, ואני יודעת שניחנת בשניהם. מחזיקה אצבעות וממשיכה ללוות, מלי.