למה?

שלום, אני מעל שנתיים בטיפול עם מטפלת נפלאה. רק שבפגישה האחרונה מאד התאכזבתי מדבריה: לפני כשבועיים לא הגעתי לפגישה מאחר וכעסתי עליהשבוע קודם לכן ושבוע לאחר מכן הגעתי, וגם השבוע. שאלתי אותה אם היא התגעגעה אלי כשלא הגעתי. היא התחילה לשאול אותי איך אני מגדירה געגעוע. אמרתי לה שמתגעגעים למישהו שאוהבים, מישהו חסר לך וכד'. לדעתה געגוע קיים בין אמא לילדים, בין חברים,בן זוג, משפחה וכד' (כלומר היא לא התגעגעה). במקביל היא אמרה שכן אכפת לה ממני, היא דואגת לי וכד'...(אך לא געגעוע!!!) למה? למה? למה? מטפלים לא מתגעגעים למטופלים שלהם? או כל מטפל אחרת?

שלום רותי את מתארת דו-שיח עם המטפלת שלך, שנשמע מאוד אותנטי וגלוי מצד שתיכן. דבר זה אכן מתאים לאופן בו את מתארת את הטיפול באופן כללי. נדמה לי שהנושא בו אתן נוגעות הוא הקשר שלכן עצמו, על הגבולות והאפשריות שבו, על הקרבה הכרוכה בו מאידך, והמרחק הגלום בו גם הוא. וזהו נושא לא פשוט, למרות, ואולי בגלל, הקשר הטוב שלכן. אני מאמין שקשר טיפולי טוב הוא כזה הכולל בתוכו גם אמת וגם חקירה של רגשות פחות נעימים, כפגיעה, אכזבה, תסכול ועוד. ייתכן שאתן מגיעות למקום בו תוכלו לחקור את הרגשות הללו בתוך הקשר ואני מאחל לך שהחקירה הזו תהיה פוריה ומקדמת עבורך. באופן כללי אוסיף גם שאכן, כפי שכתבת, כל מטפל יכול להתייחס בצורה אחרת למושג הגעגוע ולקשר בתוך הטפול. אני לא חושב שאת צריכה לזנוח בהכרח את ההשוואה למטפלים אחרים, או את הדימיון על כיצד הן היו יכולות להגיב, אלא שאולי כדאי לך להביא את המחשבות והדמיונות הללו כולן אל מול המטפלת הספציפית שלך. בהצלחה דוד

האם באמת קורה שמטפל ממש יכול להרגיש רגשות געגוע למטופל..? אני מבינה שטיפול טוב כולל בתוכו קשת רחבה של רגשות אך עדין אני שואלת משום שבכל אופן, כן מדובר בקשר הצורך תלות ותלות של אחר בך. אני לא יודעת עד כמה הרגש הזה אהוב על האדם עליו לכאורה 'תלויים', אלא אם כן זה ממלא חסר של יחס או תחושה ממלאת כגון; 'נעים לי, כי צריכים אותי'...??