מלי

מלי אני מוצפת. המטפלת שלי בהריון. נשמע אחלה אבל אני מרגישה שהשמים נפלו עליי. לא יכולה לחשוב איך אני לא אראה אותה 3 חודשים. אני רוצה לעזוב אבל יודעת שיהיה לי קשה מידי. היא יודעת על כל הסערה שמתחוללת בי בעקבות ההריון שלה. אני מרגישה דבילית להרגיש כאילו אני ננטשת. היא מצידה לא ממש מתרגשת היא אמרה שעברנו מספיק דברים ביחד ( 4 שנים) כדי שאני אדע להסתדר גם בלעדיה. (אולי זה לא ממש מדוייק אבל אלה היו רוח הדברים). אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד עם רגשי אשמה על ההתנהגות שלי,מבינה שהריון הוא הדבר הכי טבעי ותקופה נהדרת ( מנסיון :)) ומצד שני לא מסוגלת להרגע מרגישה כמו ילדה קטנה ( שנושקת לגיל ה-40)... אולי יש לך איזה רעיון?

שלום עננית. הריון של מטפלת היא תקופה מטלטלת ומסובכת בקשר. נוסף "שלישי" בחדר ובקשר הכ"כ אינטימי, והרבה דברים שאולי כבר התארגנו והסתדרו (כמו למשל תחושת בטחון ויציבות) חוזרים להיות שוב מעורערים. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר היא להשתמש בתחושות סביב ההריון בשביל לראות אלו חרדות ומחשבות זה מעורר בך. את מתייחסת לחווית הנטישה, ונדמה לי שאת מדליקה פנס באיזור המוכר לך מעברך, שכעת חי בך מחדש. נשמע לי שכעת יש לך הזדמנות לעכל, להתבונן ולרכוש תובנות חדשות על עצמך ועלייך בקשר (ואולי דווקא ממקום שכבר חש בבטחון ובאמון). נשמע לי שדווקא במקומות הללו ניתן לעשות עבודה משמעותית, ולמרות הקושי - לצאת מהמשבר עם כוחות ויכולות חדשים. בהצלחה, מלי.