לבד על המרבד

הפורום מתמלא לו בכחול של מלי... אחרי יומיים של ריקנות, זה נעים לעין... היום רק באתי לשבת פה קצת, בצד. מבטיחה לא להפריע לך לענות לאחרים. אני רק רוצה קצת נוכחות שתפר את הלבד שלי, הפנימי. היא בחופש. קצרצר אמנם, אבל בבירה אירופאית קפואה. היום מצאתי את עצמי חושבת עליה ומקווה שהיא לבושה מספיק חם... אז מחר אין לנו פגישה, ובודד לי. היה משהו מאוד רך וקרוב בפגישה האחרונה, ואני מרגישה שאני מתרפקת על זה, כמו על זיכרון רחוק. רק לפני כמה ימים זה קרה... אני לא באמת לבד על המרבד (לילך, הכותרת היא מחווה לכבודך :-) כמה נעים לקרוא אותך בנינוחות ובקרבה של הטיפול הנוכחי...). החתולים הרכים-רכים המתוקים שלי איתי. איזה חיות מדהימות. אין כמו להתכרבל איתם בפוך כשקר... ומה שלומך את? נועם

נועם יקרה. שלומי מצוין, ונשמע שגם את מצליחה להכיל (אוף, המילה הזאת...) את הריחוק הפיזי מהמטפלת. מזמינה אותך להתכרבל כאן, להתחמם פה, אולי אפילו להצטרף מדי פעם לקולות המתחממים האחרים. שיהיה בוקר מעולה, מלי.

מלי, את מקסימה אמיתית... אני (ונמש החתול) חייכנו מאוד למקרא תשובתך (טוב נו, רק אני חייכתי. הוא ישן...). אין ספק ש"הכלה" (על כל הטיותיה) היא מילה מעצבנת למדי, יחד עם "עוצמתי" ו"להחזיק". :-))) כיף שאת פה... שבת נעימה שתהיה, נועם