לא מפסיקה לבכות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/12/2008 | 16:39 | מאת: ירין 25

אוףףףףףףףףףף בא לי לצעוקקקקקקק פשוט ככה נמאס לייייי צריכה לקבל החלטותתת המשףך לימודים עוד הזדמנות לזוגיות לאחר 3 וחצי שנים פתאום הוא מופיע לי אחרי חודש שלא דיברנו שאני האחת וכו....ואני לא יודעת מה אני מרגישה מבולבלת כול כך....כבר לא חושבת שאני רוצה ועם זאת עדיין חושבת על זה גם עצוב לי שיהיה לו עצוב וגם אני כנראה אהיה מדוכאת זמן מה כי בכול זאת תקופה לא קצרה עברנו יחד חייבת לעבור דירה פשוט לא יכולה לראות את אבא שלי מול העיניים פשוט מתוסכלת עצובה אובדת עצות של ממש מרגישה קנאה כול הזמן באנשים מתייעצת יותר מידי מצטערת ששיתפתי אחרים ביותר מידי פרטים על הזוגיות שלי:(

לקריאה נוספת והעמקה
11/12/2008 | 21:25 | מאת: דוד ג'קסון

שלום ירין ברור שאת בתקופה מבולבלת מאוד, תקופה עם המון מחשבות,רגשות והתלבטויות. תקופות שכאלה מעיקות לא פעם כאשר הן מתרחשות, אך בדיעבד מתגלות גם כתקופות חשובות של גילוי עצמי והתפתחות. הייתי רוצה להתייחס בקצרה למה שאת כותבת על כך שאת מתחרטת ששיתפת אנשים רבים בחייך. נכון שבתקופות שכאלה יש לעיתים משהו מעמיס בעצות שונות מאנשים שונים ולעיתים יש את הנטייה להתפזר ולהוציא אנרגיות בכיוונים שונים ולא תורמים בהכרח. אך עדיין, נדמה לי שדווקא בתקופה כזו יש מקום וחשיבות להתייעצות עם אנשים קרובים ולדיבור על ההתלבטויות, דבר שלא פעם עוזר, ולו רק מהניסוח שלהם לעצמך והשמיעה של ההתלבטות בקול רם. החושב מכל, אולי, הוא נושא המינונים והסינון של אלה התורמים תגובות שאינן מסייעות לך. אך לאחר שעשית את מלאכת הניפוי, כן נשמע לי שיש מקום להעזר באנשים קרובים, בדעותייהם ובעצותייהם. בהצלחה דוד

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית