זאב זאב

אני בת 35 נשואה +2 אני סובלת מדיכאון ..טופלתי טיפול קצר בעבר הרחוק אצל פסיכיאטרית של הקופה אבל הפסקתי מחוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים.לפני כחצי שנה פניתי לרופא משפחה וקיבלתי כדורי שינה וריסיטל בשל איבחון של דיכאון.לפני כשלושה חודשים ניסיתי להתאבד בעזרת כדורים.אך ללא הצלחה.יום לאחר שהגעתי לביתי מבית החולים החלו הטלפונים משרותי הרווחה לצלצל..מדאגה לילדי.לאחר מספר שיחות עם העובדת הסוציאלית פניתי לקופת החולים על מנת לקבל סיוע רפואי מפסיכיאטר של הקופה.לפני כחודש הייתי בשיחה אצל פסיכיאטר..הוחלט לא לאשפז אותי בשל עצם היותי מודעת לבעיה ומוכנה לקבל טיפול.הומלץ כי אגש לתחנת בריאות הנפש באזור מגורי(תחנה שברשות הממשלה)ושם אקבל טיפול כדורי ושיחתי.פניתי אליהם..ועד היום למעלה מחודש ועם כל זה שהתרעתי על כוונותי האובדניות..ועל השפעת הדיכאון גם על ילדי..אף אחד טרם התקשר וקבע מועד אפילו לא לשיחת מיון..לשאלתי :האם אין זמן "תגובה"שאמורה רשות כזו לתת מענה?אני מודעת לתורים הארוכים שיש אבל ..כשהכתובת רשומה על הקיר יש סידרי עדיפויות לא?! אשמח לתשובתך

מירי שלום, את מודאגת ממצבך, ומההשפעה שלו על ילדייך ומדברייך אני מבין שניסית לקבל עזרה אך עד כה ללא הצלחה. זה נכון שמרפאות לבריאות הנפש עמוסות עד מאוד. יחד עם זאת גם שם ישנה רמה מקצועית שנעשה נסיון לשמור עליה. עצתי היא שלא תחכי עד שיקראו לך, נסי, עם כל הקושי שבכך, להגיע לתחנה להתריע על מצבך ולדרוש שפסיכיאטר יראה אותך בהקדם. כמעט בכל תחנה יש פסיכיאטר תורן הרואה מקרים דחופים באותו יום. הגיעי לתחנה ודרשי לראות אותו, גם אם תיאלצי לחכות מספר שעות לשם כך. אם כל זה לא יעזור פני לחדר מיון פסיכיאטרי, ודווחי על מצבך. בהצלחה, דרור