שנאה עצמית

שונאת את עצמי, מאוד. מתביישת בקורות החיים שלי לא טובה או מוכשרת בכלום לא גאה בשום דבר שעשיתי או בשום החלטה שקיבלתי אי פעם לא מוצאת את עצמי מיציתי את כל דרכי המוצא מהמצב מותשת מהשנאה העצמית הזאת, מהסלידה שלי מעצמי. מה עושים? טיפול? ניסיתי, עזר באופן זמני, נאלצתי להפסיק ועכשיו הכל קורס שוב? רעיונות אחרים?

שלום י. כואב לשמוע שזו ההרגשה שמלווה אותך. אני תוהה האם את באמת מאמינה שיש אדם שהוא רק כשלון טהור, שיש בו רק מגרעות וחוסר, שאין בו או במה שעשה דבר אחד טוב, חיובי? האם את יכולה להסכים איתי שבוודאי אפשר לתאר אותך בצורה יותר מורכבת, שמכילה, קרוב לוודאי, נקודות חולשה, אבל ללא ספק גם נקודות חוזק, כשרון, חיוביות? אני מתארת לעצמי שאת כבר יודעת שלפעמים הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו צובעת לנו את המציאות. כשהערך העצמי והדימוי העצמי נמוכים, קשה לשפוט ולקטלג את עצמנו באופן מיטיב. אני רוצה לעודד אותך לחזור לטיפול, כדי שיהיה מישהו מבחוץ שיוכל לעזור לך להרכיב משקפיים אחרות, ולהסתכל על עצמך באופן פחות שיפוטי ומבקר. הרי מגיע לך גם לאהוב את עצמך. בהצלחה, מלי.