שוב אני ?

מלי יקרה .. זה כאילו שחשבתי ושאני מנותקת .. אבל זה בהחלט לא נראה לי מה שקרה לי אתמול בטיפול!!!! . כן ..אני זוכרת הכל . התנהגתי כמו ילדה קטנה , התנהגתי ממש לא יפה, מודה.. פעם ראשונה שהרשתי לעצמי להיות חוצפנית ברמות .. ? את לא תאמיני מלי .. גם אני לא מאמינה על עצמי , אבל פשוט קיללתי אותו , קיללתי .. כעסתי .. אמרתי בלי חשבון מה שבא לי .. והוא .. אני עדין בשוק , ישב בשקט , הקשיב , אפשר לכעס הנוראי הזה להיות שם? .. חה .. מצחיק .. את לא תאמיני , אבל .. אמרתי לו שאני שונאת אותו .. שילך להזדיין (מצטערת , אבל זו האמת).. אמרתי לו שאני כועסת עלייו מאוד , שהוא פגע בי .. והוא .. אני לא מבינה את זה .. אמר שזה הישג מבחינתו ?..... היכולת הזו .. שאני מאפשרת לעצמי .. לבטא את עצמי .. ?... דייי נו ..בחייאת ..שהוא מבין שאני בודקת אותו , אם הוא יכול להיות איתי גם ככה .. ו זה בסדר מבחינתו .. לא ידעתי אם לצחוק.. הישרתי מבט אלייו , אמרתי לו .. מה כבר יכול להיות ?..מה תעשה תעיף אותי מהטיפול ?.. אז תעיף... גם ככה זה מה שרצית לעשות לא ?..אז אני אמשיך..כי לפחות עכשיו .. לפחות תהא סיבה לזה .. והוא שותק .. רגוע .. (מאיפה כוחות הברזל הזה ?.. והסבלנות?) הזויייי.. באיזה שהוא שלב נרגעתי .. הגוף נרגע מהתזוזות .. הקור בגוף נפסק ... הרגשתי שהייתי צריכה את זה ,לפרוק ככה בכעס מולו ?.. אךךך בהחלט .. עצוב , לא זוכרת את עצמי מתנהגת ברמות כאלה בחיים מולו, או בכלל בחיים שלי .. ומצד אחד אני מאוד מכבדת אותו ומעריכה ומצד שני יוצא ממני כזה רוע אלייו איך?... בלתי נתפס..בעצם לא בלתי נתפס , הכעס בתוכי ככ אצור .. אבל אלייו ?.. איך העזתי ?... עוד אמרתי לו.. אתה יודע .. בטח מחר אכתוב למלי (כן .. את מדוברת שם ביננו ).. "איזה מגעיל התנהגתי" .. ואני אצטער על זה שאצא מפה .. אבל .. עכשיו בא לי להתנהג ככה .. והוא מבחינתו .. אמר ..אז בסדר .. תתנהגי ככה .. איך העזתי לומר לו שאני שונאת אותו .. אךךךך רק הצליל של זה מזעזע אותי , אני לא באמת שונאת אותו מלי .. אבל כועסת עלייו .. מסתבר שכל העצירת/אצירת רגשות הזו שלי .. החוסר אותנטיות בכונה ..שאני מנסה מולו זהו ..כבר לא מצליחה .. כנראה שהייתי בניתוק מולו .. חלק מהפעמים , אחרת אין לי הסבר איך מגיעות עוצמות כאלה של אכזבה וכעס.. ניתוק רגשי ?.. מנגנון ההגנה הקבוע שלי. כזה שמועיל, מבחינות מסוימות, לפחות ברמה המיידית, של "כאן ועכשיו" שצריך אותו ... אבל מזיק, לטווח הארוך יותר. הנה - לראיה - אתמול .. ניתוק כזה שכאילו נותן לי למשך מספר ימים, אולי אפילו שבוע/ שבועיים נותן לי מנוחה מהרגשות. ימים של שקט, אך זהו שקט לכאורה בלבד. כי כעבור מספר ימים הכל פורץ ממני חזרה, ובדרך כלל בצורה מאסיבית וקשה הרבה יותר...אז זה היה כאילו שקט שלי לפני הסערה?..כי הנה .. הסערה יצאה החוצה מתוכי אתמול ישירות לידייו ..אחרי הניתוק הרגשי ?..סערה שמוכרת לי, ומניסיוני-קשה לי מאוד להתמודד איתה. והוא הצליח ?... מה נסגר איתכם הפסיכולוגים ?... איך אתם עושים את זה ?.. אני יודעת שהנהגתי בצורה מאוד אימפולסיבית, ובדיעבד מעט מתחרטת עליהם. למרות שמרגישה הקלה .. אבל השקט שהיה .רק ניתק אותי רגשית מהחוויה אלייו , ואחרי אתמול הכל התפוצץ מהפנים שלי החוצה ..הרגשתי חיות ?.. הזויי .. והנה אני שוב מרגישה ככ פגיעה .. גם אם אני משחקת אותה מולו שלא. מלי ,אני מרגישה שמשהו לא בסדר בתוכי. (טוב זה לא חדש).. אבל הבעתי מולו הרבה רגשות מרוב הכאב הגדול, וזה כולה מעבר .. אה .. מה נסגר איתי?.. , ובכל זאת-אני מרגישה במערבולת עם עצמי .מן מועקה. של למה אני מתנהגת ככה . זה קיים בי כאילו "נטול סיבה", אבל ביננו אני יודעת שהמעבר שלו כרגע זו הסיבה האמיתית, אוףףף.. מצד אחד אין בי רגשות , כל מה שעובר עליי לא יכול לצאת ממני חוצ מהכתב כאן .. ורק אחכ .. עובר איזה "עיבוד" שבו אני מצליחה לדבר את הדברים .. ואילו במקביל בתוכי מתנהלת כזו מלחמה סוערת.... את מבינה אותי מלי ?...כי אני לא.. העולם החיצוני והפנימי בפערי שמיים וארץ. איך חיים ככה ?...ככ הרבה שנים.. שנים שבהם ניתקתי את עצמי מלהרגיש דברים , שגרמ לי שנים של רייקנות טוטאלית.. ? כמו אז באונס / בבית ?.. אז .. מרוב הכאב הגדול למדתי לשים חומה שמפרידה ביני לבין הכאב ופשוט הייתי נמצאת לי בעולם אחר , משהו הזוי .. עכשיו מלי , אני ככ מפחדת לגעת בכאבים עצמם , את יודעת .. אני מפחדת לקרוא את המילים שלי כאן .. כדי לא לחוות שוב את תחושת הפחד מהאמת שמשתלטת עליי , מיום שני ..אני מחורפנת .לא יודעת מה קורה איתי, יותר מידיי דבריים מנסים לצאת ממני החוצה ,יותר מידיי שינויים, כבר כתבתי לך על זה . יותר מידיי שאלות ביני לבין עצמי , אוףףף ... מלי ..איך הגעתי להרס עצמי כזה עם עצמי ...כל השנים? איך זה שמעולם לא נתתי לזה מקום ..?...כמעט ולא סיפרתי.. לאנשים הקרובים אליי , לא ביקשתי עזרה , כי מה ?... פחדתי .?... לא נתתי לאונס בחיי שם ומקום ראויים והיום בנוסף הידיעה על הפגיעה בבית .. אני משלמת על זה ...ככ יקר.. מליייי...הדחקתי.. ככ הרבה הדחקתי ,כל הזמן הזה ..ככ הרבה עבר , עד שהיום הכל צף בעוצמות כאלה שקשה מאוד לרסן , הגוף הזה בוגד בי .. מדבר במקום... , איך אפשר לתקן ככ הרבה .. .?... איך?.... אני מרגישה שאני לא חושבת בהיגיון, חושבת כל הזמן רק על כל מה שעשו לי , וזה ככ כואב לי ,כשמרגישה שהלב שלי פשוט נשבר ..כל פעם מחדש. אני מנסה לקום ולא ליפול .. רוצה להאחז במשהו .. אבל תמיד כשאני חושבת שאני מצליחה ..זה שב בי , ומכה בחזרה הכאב..הזה, מליי.. הכאב ככ גדול..הוא לא מתחשב בי ..לוקח ממני הכל. מפחדת מלי , מכל התהליך , דייי אני יודעת שלעסתי את עצמי כאן טו מאצ ..אני יודעת .. אני מצטערת ... אבל, אני לא רוצה לאבד שליטה , מרגישה שעושה צעד אחד קדימה, והולכת שלושה אחורה. כאילו והסיכוי לנצח במערכה הזו עם עצמי ככ קלוש .. אני ככ חלשה ... ויחד עם זאת ככ מפחדת לטעות בדרך הזו .. רוצה לעצום את עיני ..., לא בא לי לראות כבר כלום, לא לשמוע , לא להרגיש , דייי לעוצמות האלה .. רוצה רק לברוח אל מקום שקט .. אבל , איפה הוא ?... סליחה על העומס פה.. תודה שקראת למרות.. חיבוק, שרית

שרית יקרה. המערבולות הללו בין לא להרגיש כלום, לבין פתאום, בבת אחת, להרגיש הכל, הרבה, בלי וויסות, כ"כ קשים, כ"כ מטלטלים. אני שומעת אותך נעה בין שתי האופציות הללו, נבעטת מהניתוק לעוצמות, וחוזר חלילה. אני תוהה ביני לבין עצמי מתי את נחה, מתי את מספיקה להתרומם ולקחת אוויר, לפני הגל השוטף הבא... אני חושבת שאת יודעת היטב כמה חשוב שיש לך מקום, ואפשרות, ומטפל שיכול להכיל את שני הקולות: זה שמרגיש וזה ש(כאילו) לא. ועם זאת, אני שומעת כמה זה מערער אותך, וכ"כ מבינה את הצורך שלך במציאת האיזון. ואת יודעת מה? יש איזון. יש איזשהו מרחק אפשרי בין להרגיש, לחוות, לתת לדברים להיות בנו, לבין לשמור מרחק, לא להיות מוצפת, להכיל. ואני מאמינה שאת נמצאת עכשיו בתהליך שיעזור לך להגיע למרחק הזה, שיעזור לך למצוא את קו האמצע שאת כ"כ צריכה. ובדרך יהיו עוד התנתקויות והתפרצויות, קרוב מדי ורחוק מדי. כ"כ הרבה דברים בעבר לא שברו אותך, אל תתני לזה לשבור אותך (בעצם, אני יודעת שאת לא נשברת...). מקווה שהצלחתי למצוא מילים לליבך, ובעיקר שאת מצליחה לנוח, עד הגל הבא... להתראות, מלי.