היי מלי

אני בטיפול אצל מטפלת מדהימה כחצי שנה שבמהלכה היא ליוותה אותי באחד הארועים החשובים בחיי והיתה משענת נהדרת במהלכה. אבל יש לי בעיה... אני נורא מתביישת לספר לה דברים כי היא תמיד מייצגת בעיני דמות כל כך יציבה, אופטימית, אינטילגנטית, בריאה נפשית ופיזית ואפילו יפה, בקיצור- כל מה שאני לא... אני מרגישה כל כך פחותה, כל כך נחותה לידה כמעט הנגטיב שלה. אני יודעת שתחושת הנחיתות הזו היא חלק מהמבנה שלי שצריך וכדאי לעבוד עליהם בטיפול. פעם אחת אפילו הצלחתי לומר לה שאם הייתי יודעת איך היא נראית לא הייתי מתחילה אצלה כנראה את הטיפול (ובינינו, כנראה שהייתי מפסידה משהו ממש טוב). מה עושים עם זה? איך לומר את זה בלי להשמע ממש ילדותית כפי שאני מרגישה בנושא הזה? אגב, בטיפול קודם שהייתי בו מס' שנים המטפלת תמיד דאגה לספר לי על בעיות מקבילות מהחיים הפרטיים שלה וזה מאוד עזר לי. אולי סתם קשה לי להתרגל למשהו אחר?... תודה מראש ותודה גם על תשובה כל כך מדוייקת שרשמת לי לשאלה ששלחתי בעבר, משהו באמפתיה שלך לצד הווירטואליות מאפשר לי לשאול אותך מידי פעם וזה נחמד.

שלום אורחת (ותודה על מה שכתבת). אני חושבת שהרגשות שאת חשה מול המטפלת שלך משמעותיים וחשובים מאוד מאוד. אפשר להתעלם מהם ולא לדבר עליהם, או למצוא דרך לטשטש אותם (כמו בטיפול הקודם) אבל אז מתפספסת בעיני הזדמנות חשובה להבין מה את מרגישה מול אחר "מוצלח", מה קורה לך סביב קנאה, מה את מרגישה מול עצמך, מדוע את עושה השוואות, ולמה את יוצאת מהן כ"כ נחותה. נדמה לי שהיכולת לדבר על כך, לתת לזה מקום ביניכן, ישחרר אותך מתחושות קשות שאת בטח נושאת עמך "בסוד" (וקנאה היא אחד הרגשות הכי קשים, בעיני), וגם יאפשר לכן להבין מדוע זה קורה לך בקשרים, מה את מספרת דרך זה, ואיך ניתן, אולי, לעבוד עם הרגשות הללו. נדמה לי שהכי נכון יהיה לפתוח זאת בטיפול,בהחלט גם דרך הדיבור על החשש והמבוכה שלך לדבר על כך, ומכאן לתת למטפלת שלך לעזור לך להתייחס ולגעת בנושא. בהצלחה, מלי.