בוקר טוב מלי

שוב אני כאן ?.. מולך?.. מביאה את קריסת המערכות הטוטאלית שבי?! אוף מלי. אין בי מילים מדויקות .להסביר את כל מה שעובר בי . אני רק מרגישה איך הכל שוב מפחיד לי .. מאיים .. אני נחנקת ..וכתופעת לוואי ..אני סובלת מדלקת גרון כבר כמה ימים ... אני חווה את עצמי בעוצמות מטורפות של ילדה קטנה , מפחדת שוב מהחושך.. כל רעש קטן מקפיצ אותי , מפחדת להיות לבד, כאילו והעולם הפנימי שלי מעורער לחלוטין , היציבות שחוויתי גם אם מעט - נעלמה .. מרגישה שכל ההתמודדיות האלה קשות עליי .. גדולות לפחות במספר. המון שינויים . מעבר המיקום של הטיפול בשבוע הבא. מעבר דירה בחודשים הקרובים. שוב לעבור דירה . הפעם צריכה להתאים את עצמי לצרכי הילד - ביהס חדש - כיתה א' שנה הבאה , לא סגורה על איזור ,ו עוד 3 חודשים מסתיימ החוזה בו אנו חתומים. , שוב להרגיש לא שייכת , שוב להרגיש את השינוייםשוב לרגיש לא קשורה .. לשומקום .. שוב הסתגלות .. .. שונאת שינויים. ככ קשה לי כל שינוי .כן מוזרה אני .. לפני חודשים התחלתי ללמוד .. לא שיתפתי אפילו מרב העומס .. חה ..גיליתי בי צד חזק של הומור על עצמי .. את יודעת ..פניתי לכיון טיפולי, חשבתי .. ש.. יש לי יכולת ומסוגלות.. לטפל באחר .. שיש בי ככ הרבה לתת למרות .. חה בדיחה .. אז התחלתי ללמוד רפואה משלימה - רפואה סינית ושיאצו .. כן אני .. הבעייתית עם המגע , התחלתי ללמוד מגע ..את קולטת?.. ואני מתפרקת .. יוצאת באמצע השיעור המעשי , בוכה , כואבת .. מתקשה להתמודד עם תהליכי מגע בגוף עדין .. מתקשה לקבל מגע מאחר .. מתקשה לתת.. חלשה ?! נכון? אני לא אצליח לצאת מהמשבצת הזו לעולם נכון מלי? גם בבחירת מקצוע .. אני לא מצליחה . והנה .. אני מבטלת את הלימודים . מה יהיה ממני .. מה נשאר בי ?.. רק הכתם של מה שעשו לי ? אין לי סבלנות ללימודים. הראש נמצא בככ הרבה דברים עמוסים אחרים. בטיפול - עדין עננה של חוסר ודאות , איך יהיה במקום החדש, איך הקשר יראה..אם נעבור את המשבר הזה ונשאר שלמים?.. בבית .. כל המעברים האלה גורמים לי לקרוס ולא לתפקד.. אוףף. לא עוד פעם. נמאס לי להיות במקומות האלה . מלי כואב לי. כאב שלא מרפה. כאילו מישהו מוחץ אותי מבפנים .. חזק ככ.כאב תהומי. מה עושים ? איך מחזיקים בדברים אחרים ?.. איך משחררים את הכאב ? את הפחד מהשינויים ?.. איך עוברים את כל התהליכים האלה בפחות טלטלות , כעס , ואכזבה?.. אין לי מקום לפגיעות נוספת .. אין לי ..הכל מלא כבר בתוכי. אני מוקפת בככ הרבה אנשים . אבל מרגישה ככ לבד בבפנים . שהדבר היחידי שאני טובה בו -זה לברוח מכולם . ואני מפחדת. בחיי שמפחדת. חיבוק אלייך.התגעגעתי לנוכחות המיטיבה מרחוק. חיכיתי לחמישי?.. שתהיי פה.. אולי אכתוב אחכ. כרגע לא מסוגלת יותר.. שרית

שרית יקרה. שמחה שמצאת את הכוחות (והמילים) לכתוב כאן. נשמע שאת בתקופה הזו שבה הולכים אחורה, חוזרת למקומות שנדמה שכבר אפשר יהיה להשאיר אותם מאחור, פוגשת אזורים שנדמה שנפרדת מהם... אני יודעת כמה זה כואב ועצוב, כמה פחד וסכנה יש במפגש הזה, ובכל זאת, נדמה לי שהתקדמות לא יכולה להיות אידיאלית - רק לשעוט קדימה, רק לתקן, להשיג, לשפר. כנראה להתקדם באמת משמעו להיות שוב ושוב במקומות קשים ומכאיבים, לפגוש אותם שוב ושוב עד שהם הופכים פחות צורבים, פחות נוכחים, יותר ניתנים לעיכול (והם עוד יהפכו לכאלה). מתפללת שתחזיקי מעמד ושתשמרי על עצמך, ומחזקת אותך מכאן, לילה טוב, מלי.