משבר בטיפול

שלום. יש לי שאלה. אני בטיפול כבר שנתיים וחצי . כל מה שאני זוכרת מהטיפול (אני עדיין שם) זה או החיבוק היחיד שהיה לי ממנה בעת משבר בחדר הטיפול או הריב הקשה שהיה בינינו כי טענתי או שניסיתי להוכיח לה שלא איכפת לה ממני, וכשהוכחתי לה (כנראה שניסתה להתגוננן) התעצבנה עלי בצורה מאוד מגעילה. הדבר גרם לנתק לתקופה מסוימת. חזרתי אבל זה הדבר הדומיננטי שנשאר לי או שעולה ברגע שאני מנסה להיזכר בה. לא אמרתי לה את זה אבל זה מאוד פגע בי והיא ניסתה להסביר את עצמה אבל זה בכל זאת היה מאוד מעליב. ומאז אני לא מרגישה בתמיכה שלה או השיא מספיק מחזיקה אותי. משהו נשבר שם!! אני עכשיו בודקת כל מילה לפני אשני אומרת, כל משפט, אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי. כי אני לא רוצה שנחזור לאותה סיטואציה. אני מרגישה אותה לפעמים אוהבת ואיכפת לה, ולפעמים קרה וסתומה וכל מה שמעניי ןאותה זה רק שעת טיפול ועוד כסף. איך מחזירים את האימון או שאי אפשר?

שלום ליאת אני מבין כי נשארת עם שתי חוויות עזות בטיפול: מצד אחד חיבוק חם ומצד שני מריבה וזעם. נראה לי כי הנוכחות של שתי חוויות מנוגדות שכאלה יכולה לשקף כרגע אמביוולנטיות בסיסית שלך כלפי הטיפול והמטפלת: מצד אחד רצון להתרחק ולהישאר בעמדה מוגנת וקרה, ומול זה רצון לחיבור (וחיבוק) קרוב וחם. אז איך מתייחסים לאמביוולנטיות הזאת? איך מחזירים את האמון? הדרך היחידה שאני מכיר היא להמשיך בטיפול, ובתוכו לעבד, שוב ושוב, את התחושות שעולות מולה, את הזכרון הקשה, את הקושי הנוכחי...רק דיבור לעומק על העמדה הנוכחית שלך, על הכמיהה שלך מחד והחשש שלך מאידך, יוכל לסייע לכן להתחבר מחדש, לדעתי, ולשקם את האמון, ויחד איתו את הטיפול כולו. בהצלחה דוד