טיפול תקוע

שלום לך, הגעתי לטיפול אחרי הרבה התלבטות, כי אני מכירה את עצמי ואת אי יכולתי לשתף. הסברתי למטפלת את זה מהפגישה הראשונה, ואמרה שננסה. אבל בתוך הטיפול, הדבר החריף עוד יותר, אני נהייתי ממש אילמת, לא מצליחה להוציא מילה מהפה או שלא רוצה - לא יודעת. וכל הניסיונות שלה לא הצליחו בהרבה פגישות להוציא ממני משהו. הדבר גרם להרבה תקיעות בטיפול (אני שם עוד מעט 3 שנים), להרבה כעס אחת כלפי השנייה, הרבה האשמות ואפילו צרחות בטלפון, וזה הגיע לנקודה שלא הצלחתי לסבול יותר. הרגשתי כאילו שהיא מנסה להגיד לי שכל מה שקרה וקורה בחיי הוא באשמתי (בגלל אופי התנהגותי בטיפול). ניסיתי להסביר לה המון פעמים שבחוץ אני בן אדם שונה, אני אפילו לא מכירה את עצמי בתוך חדר הטיפול. אני ממש שונה בחוץ. אני לפעמים מנסה לצעוק, לדבר, לבכות, אבל כלום לא יוצא . אני יושבת שם ומחכה שהפגישה תסתיים או שאוכל לברוח בלי שתתפוס אותי. זה הפך למשחק של TOM&JERRY ואני לא יכולה יותר.וכנראה גם היא לא. אני הפסקתי הטיפול לפני 4 חודשים - אני ביקשתי חופש והבטחתי לחזור , אחרי שאני אסיים לשלם את החוב שהצטבר. אני מרגישה כאילו שהיא שמחה בהיעלמות שלי, כאילו שלא ידעה מה לעושת איתי ובמקרה שלי ולא רצתה להפסיק את הטיפול כי יש לי בעיה עם פרידות והיא יודעת עד כמה אני תלויה בה למרות כל ניסיונות ההתנגדות שלי. עכשיו אני נלחמת בעצמי אם להתקשר ולקבוע פגישה ולהגיד לה את כל מה שאני מרגישה או פשוט לעזוב את זה וזהו ולהבין שהיא באמת לא רוצה אותי בחזרה.

שלום א. אני מבין שאת בהפסקה מטיפול מתיש ומאתגר, שבכל זאת נמשך כמה שנים והוביל ליצירה של קשר משמעותי. את יכולה כמובן לבחור את ההמשך, אבל לדעתי, עזיבה בלי דיבור עם המטפלת על תחושותייך מולה, לא תאפשר לך באמת "להבין שהיא לא רוצה אותי בחזרה". למעשה, נראה לי שדווקא עזיבה שכזו, ללא פגישה, תשאיר אותך במקום המענה של אי-הוודאות, בשאלה מה באמת היה יכול להיות ומהי עמדתה הרגשית האמתית של המטפלת מולך. כך שללא קשר לשאלה האם תמשיכי או לא את הטיפול, בהחלט הייתי מציע לך לחזור ולו לכמה פגישות, על מנת לברר בצורה גלויה את השאלות הללו ולא להישאר איתן לבד, בעולמך הפנימי. להתראות דוד