שלום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לדוד, עניתי לאלמוג לשאלה ששלחה בנושא לקויות למידה, אבל רק אחרי ששלחתי שמתי לב שזה מהשבוע שעבר. יש סיכוי טוב שההודעה תלך לאיבוד בדרך, כי באמת הרבה הודעות עברו כאן בנתיים, אז אני רק שמה אצבע בין העמודים כדי לסמן.. ומיד עוזבת את הדפים במנוחה :-) חוץ מזה, מקווה ששלומך טוב, (אצלי לפעמים ככה לפעמים ככה, אבל המושכות עוד אצלי), ד"ש ממני... לילך
שלום לילך ראיתי את ההודעה. תודה. וחוץ מזה, מקווה שיהיה לך יותר ככה מאשר ככה, אולי לפעמים דווקא כדאי להניח את המושכות קצת, לתת לזרמים להוביל.. להתראות דוד
תגיד, דוד.. בזמן שהכנתי לי משהו לאכול חשבתי על פסיכולוגים. חשבתי שאולי קשה להיות חבר של פסיכולוג. גם לחבר וגם לפסיכולוג.. לא בטוחה אם תרצה לומר משהו בעניין, נדמה לי שבעיקר בא לי לדבר כאן קצת. ממש בלי סיבה טובה, אגב (אולי בסוף נחליט לא לשלוח כלום.. נראה..) חשבתי על זה שבטח בתהליך ההכשרה והלימודים השפה של סטודנט לפסיכולוגיה משתנה קצת, ההקשבה משתנה קצת, אפילו שפת הגוף משנה קצת..ואז מה עושים כשמדברים עם חבר? הרי השפה-הקשבה הזו יוצאים באופן אוטומטי, כי זה כבר חלק ממי שאתה, אבל החבר הותיק מכיר אותך מפעם.. ובכלל, אפשר לנהל שיחה עם חבר ופשוט להיות אדם רגיל- מעורב לגמרי, לוקח חלק פעיל, צועק, מתעקש, מביע עמדה ולא רק מתבונן ומשקף?... אני יודעת שגם פסיכולוג בתפקיד (ולא עם חבר) מעורב לגמרי וכל מה שכתבתי, אבל זה בכל זאת שונה.. האם קל לשמור על קשרי חברות ישנים אחרי שהופכים להיות פסיכולוגים? חבר ותיק יכול מצד אחד להירתע מכל השפה החדשה הזו (שזה יכול מאוד לצער), אבל מאידך- יכול לעבור להסתכל עליך כעל בעל מקצוע כל הזמן, פסיכולוג בעל-כורחך גם עם חברים (שזה אולי יותר מצער אפילו).. וכשתשתף חבר גם בדברים שקורים לך, אולי כל הזמן יקשיבו לך גם כחבר וגם במבט מציצני של "ככה פסיכולוג מתנהל".. בסוף פסיכולוגים נשארים חברים של פסיכולוגים כי כל היתר נעשה מורכב? לא יודעת למה אני כותבת את כל זה.. זה לא ממש שייך לכלום.. האמת שנראה לי שסתם רציתי להזדנב לכאן קצת... לא רוצה לדבר פה עליי ועל הטיפול החדש, אבל בא לי בכל זאת לטייל פה קצת.. ותודה שהעלית שם את ההודעה (בסוף זה לא היה כל כך מזמן, רק התבלבלתי בגלל השינויים השבוע).. ולגבי המושכות... כשיש שני סוסים חרדים שאחד נמרץ מאוד ושועט קדימה ואחד נגרר ורוצה לעצור לאכול עלים ולחכות קצת, כדאי להחזיק טוב-טוב במושכות, שלא תתהפך העגלה.. נדמה לי שאני שמחה יותר כרגע כשאני רוכבת על הנמרץ ומדרבנת את הדחיין..(רק שהוא מושך חזק וקצת קשה להתמיד..) עד כאן דימויים ומטאפורות.. (קצת נמאס לי להיות ככה) שיהיה לך ערב נחמד (וקצר), וליל מנוחה ארוך לילך
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
