גיל ההתבגרות

בני בן ה16 חווה את גיל ההתבגרות במלוא עוצמתו כבר כשנתיים (מתישות). הוא בטיפול כשנה וחצי אצל עובדת סוציאלית (ללא תארים ,לפחות על הקבלה רשום רק שמה). הוא מאוד אוהב ללכת אליה , ומצבו הנפשי אכן השתפר מאז הוא אצלה, וגם המצב בבית. אך בביה"ס הוא מתדרדר התנהגותית והוא רגע לפני שזורקים אותו (ילד מחונן עם לקויות למידה ובעיות קשב ). בביה"ס המליצו על טיפול פסיכולוגי על מנת שהילד יבין שהתנהגותו הליצנית שכנראה כבר לא בשליטתו גורמת לו נזק. השאלה שלי היא האם עובדת סוציאלית יכולה לעזור לו במצב זה או שיש צורך בפסיכולוג קליני.

שלום שלי נשמע לי שהמטפלת של בנך כבר עוזרת לו וכי אין מקום, לפחות על פי תיאורך, לשינוי של מטפל. הטבה רגשית והטבה בבית הם שני הישגים חשובים, שלא ניתן להקל בהם ראש. עם זאת, אני מבין כי המצב בבית הספר מדאיג וכי אינך רוצה להזניח תחום חשוב זה. נראה לי כי הדרך הנכונה ביותר לנהוג היא לקבוע פגישה עם המטפלת של בנך (בידיעתו כמובן), לשתף אותה במצב החמור מבחינת הלימודים ולהתייעץ איתה לגבי כיצד היא מבינה את התנהגותו של בנך והאם יש לה רעיונות לשיפור המצב. במצבים מסויימים ייתכן ויש מקום לדיבור ישיר בין המטפלת לצוות בית הספר, או לפגישות של ההורים עם המטפלת, בהם תתווה תוכנית התנהגותית, שתסייע לבנך. ייתכן כי מסר הורי או חינוכי, שיגובש באמצעות המטפלת, יסייע לבנך להבין ברמה רגשית את הנזק הנוכחי בהתנהגותו. מעבר לכך, הייתי מציע לך בפשטות לשאול את המטפלת לגבי הסמכתה והכשרתה מבחינת התחום הטיפולי. זו שאלה מקובלת ולגיטימית, וישנן עובדות סוציאליות מוסמכות בהחלט לטפל, שעברו הכשרה מקיפה לא פחות מפסיכולוגים קליניים. שווה שנושא זה יהיה ברור ומדובר ביניכן, ולא יהיה חבוי כתהייה מתמדת וערעור אפשרי על הטיפול, מתחת לפני השטח. בהצלחה דוד