חשיבה מרובה על המטפלת

היי, פונה לשאלה, ייעוץ, או כל דבר אחר... אני בת 28, בזוגיות ובטיפול כבר קרוב לשנה אצל מטפלת. לאחרונה חושבת המון, יותר מדי עליה ועל הטיפול. אני הרבה מוצאת את עצמי יושבת ותוהה מה אני רוצה לספר לה בפעם הבאה ומדמיינת את המפגש גם כשהוא עוד רחוק.. לדעתי, החשיבה המרובה נובעת מכך שאני מתקשה להכיל נוכחות, אמפטיה, הקשבה והמצאות של אדם בחיי שלראשונה רואה אותי, מקבל אותי ללא תנאים, מלווה אותי ומעניק לי חיבוק בלי לחבק באמת... היתי רוצה לקבל קצת מידע- אולי קישורים- למאמרים בנושא התאהבות או חשיבה מרובה על המטפל מצד המטופל. אני לא מעוניינת להפסיק את הטיפול, ורוצה לדעת כיצד לטפל בקושי שנקלעתי לו, היות ובתחילת הטיפול זה לא היה כך. חשוב לי גם לציין שהמטפלת שלי לא יודעת על כך, ואני לא מסוגלת לספר לה. אני חוששת שהיא תרתע, או תרצה להפסיק את הטיפול....

שלום שון את מתארת מצב של איכפתיות עזה ועיסוק רב, מעין "התאהבות" במטפלת, המופיע לעיתים כחלק מטיפול נפשי. זהו מצב שכונה בעבר "אהבת העברה" וכיום נחשב לחלק מהדינמיקה החיובית והברית הטיפולית הנוצרת במהלך הטיפול. נשמע לי שהתפתחות זו מבהילה אותך ואת חוששת כי היא אף עלולה להבהיל את המטפלת. חשוב לי להבהיר כי לפחות על פניו זו התפתחות הרומזת להעמקת הקשר הטיפולי והיכולת להפיק ממנו. לכן גם הייתי מעודד אותך לספר על כך למטפלת, מתוך ההנחה כי היא לא תבהל מכך וכי למרות הקושי שבדיבור על כך, תוכלו להפוך את הנושא למשמעותי ומפרה עבור הקשר הטיפולי. ההפנייה המקצועית הראשונה העולה על דעתי בהקשר זה היא המאמר הקלאסי "הערות על אהבת העברה", הנמצא בספר "הטיפול הפסיכואנליטי", מאת זיגמונד פרויד. אני בטוח כי שיטוט אקראי ברשת או בספריית האוניברסיטה יעלה שפע של מאמרים חדשים יותר, המתייחסים אף הם לנושא. להתראות דוד