למלי

הי מלי, מקווה ששלומך טוב. לא יודעת אם את זוכרת (קשה לזכור את כולם), אבל בשבוע שעבר הזמנת אותי לשתף יותר... לא יודעת אם זה היה "מתוך נימוס", אבל באותו רגע זה שיכנע אותי שאת באמת מתעניינת ודי נבהלתי, כי באמת לא רגילה. די בטוחה שברגע שיכירו אותי, יתרחקו ואולי חששתי גם מזה וכך קרה שנאלמתי ונעלמתי. הפחד משתק אותי ומנהל לי את החיים. אין כמעט דבר שלא מפחדת ממנו ומבחינת רחמים עצמיים, מרגישה "לא יוצלח" מכל הבחינות וזאת לא רק הרגשה! יודעת שאני נשמעת קורבנית ולא רוצה להעיק עם שאלות והכרזות של "אין טעם" וכד' בכל מקרה - גם אם זה היה מתוך נימוס, מודה לך על ההתעניינות. את משדרת הרבה חום ואמפתיה ולא רק אליי. אולי מעדיפה לחשוב שזה מתוך נימוס בלבד, כי מפחיד אותי להיקשר רגשית וליצור תלות. (לא כדאי לך!) כבר עכשיו די מצטערת שלא גרה באזור חיפה...

X יקרה. אני שמחה שאת מציצה לכאן, בודקת אם אפשר וכדאי לקפוץ למיים. אני חושבת שבתור "כרטיס ביקור" בחרת לשתף היום בשאלה עד כמה את מוזמנת לתפוס מקום, להיות נוכחת, להעיז לבקש תשומת לב. אני שומעת את הזהירות בתנועות שלך, ומקווה מאוד שהסדק הצר שאת מציצה ממנו יוכל להפתח יותר ויותר. אני חושבת שאולי את עושה צעד, מהוסס אבל בכל זאת צעד, כדי לבדוק אם אפשר להיות איתך, אולי אפילו לאהוב אותך, למרות או בזכות מי ומה שאת. אני מתארת לעצמי שבעבר נענית בדחייה והתרגלת לחיות מאחורי חומה, ואני חושבת שכנראה יש בך גם רצון לנסות אחרת - כאן, ואולי (אני מקווה) בעוד מקומות. ...וכל זה כדי להגיד לך שאני שמחה שכתבת, ושאני מזמינה אותך להמשיך לכתוב כאן. מחכה לעוד... מלי.