איך זה?

איך זה שמטפל לא מרגיש ולא מבין את הכאב , אלא רק כשהמטופל מתפרק?? כשהכאב בוטא בכעס ובתוקפנות - גם אם שברירית, המטפל הגיב גם הוא כך ודחה והרחיק והרחיק... גם כשהיה ברור שהכעס (של המטופל) הוא על כל העולם ובעיקר על עצמו והיו ביטויי אובדנות. הרי ברור שכעס מכסה על הרבה כאב , לא? איך זה שפסיכולוג טועה כל כך בהערכת מטופל ולוקח כל דבר אישית?? נורא קל לתת אמפתיה למי שמפורק ומתחנן על נפשו..

שלום ליבי איך זה קורה? זה קורה משום שהמטפלים הם גם בני אדם וגם הם יכולים להיסחף ולהיכנס לתוך הדינמיקה הנוצרת בתוך הקשר. ואני לא משוכנע שזה בהכרח רע, או גרוע יותר ממטפלים שאינם מגיבים לדינמיקה ונותרים חזקים ויציבים תמיד לגמרי..השאלה הגדולה היא האם הקשר מאפשר לדבר על מה שקרה, על התחושות שעלו, להבין כיצד הם נוצרו ולנסות למנוע שחזור של אירוע שכזה בעתיד, בתוך חדר הטיפול ומחוצה לו. להתראות דוד