בדידות נוראית

אני בת 23 ואני חיה בבדידות נוראית. כל נסיון שלי לצאת לעולם, לשכור דירה, להכיר חברים ולחיות חיים נורמאליים- נכשל! הבעיה העיקרית שלי היא מבחינה חברתית. אין לי בעיה להכיר אנשים כי למזלי יש לי נתון פתיחה טוב שהוא המראה החיצוני. אבל משום מה אחרי הכרות קצרה- אנשים פשוט נעלמים לי מהחיים. אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר!!! אני לבד בעולם כבר המון שנים. אמא שלי היא הדבר היחיד שיש לי בחיים וזה עוד יותר נותן תחושה של בדידות. אין לי אפילו עם מי לחגוג ימי הולדת. לא מתחשק לי לחיות בכלל. הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים זו המחשבה ש"אני רק בת 23, אולי המצב ישתנה". אני משננת לעצמי את המשפט הזה כבר כמה שנים והאמת שקצת נמאס לי.

שלום לך, מהדברים שלך נשמע שקורה לך משהו בקשרים חברתיים, את מתקשה למצוא את מקומך, להרגיש שיש בך משהו משמעותי, משהו שישאיר אחרים לידך, יתר על כן לעיתים את שואלת את עצמך מה את עושה לא בסדר שאת כל כך לבד לא מבינה מדוע מתרחקים ממך ללא סיבה ברורה. אני לא יודע מה בדיוק קורה שם, אבל מבין השורות נשמע לי שאת לא מרגישה מאוד משמעותית גם כלפי עצמך. את מרגישה שאת מכירה אנשים בקלות כי את נראית טוב, תולה את האטרקטיביות שלך במראה החיצוני ללא הרגשה שיש משהו מבפנים שיגבה את זה, שימשיך גם לאחר שהשפעת המראה החיצוני יורדת במעט. נראה לי חשוב שתנסי לבדוק מה בכל זאת יש בתוכך, מדוע את ממעיטה כל כך בערך עצמך ומרגישה שרק מראה חיצוני יש בך. בעיני מקום טוב להתחיל לעשות את הבדיקה הזו זה טיפול. דרור