....

אוי מלי..את שומעת את האנחה? כתבתי לדוד על כך שכמעט השלכתי עצמי מגג הבניין בו עובדת- ביום שלישי האחרון וברגע של שפיות התרחקתי מהקצה וחזרתי לעבודה. הייתי בפגישה היום, סיפרתי למטפל שלי על-כך, שאלתי אותו אם הוא זוכר באיזה מצב נוראי הייתי שנה שעברה (היו לי שני ניסיונות אובדניים) ושהיום אני פחות אימפולסיבית וחושבת לפני, הוא הסכים שאכן הוא רואה זאת. את האמת מלי, בפגישה שעברה החלנו לגעת בילדות, אמרתי לו היום שאני לא מסוגלת עדיין לגעת בזה, שאני לא חזקה מספיק ופוחדת להרגיש לא טוב, שפשוט נחכה עם זה וניגע שם כשאהיה חזקה מספיק. בכל הכנות מלי, לא יודעת אם שמחה שהוא הסכים איתי שאני מרגישה טוב יותר, אמנם אמרתי לו שהרצון האובדני הוא בגלל פגישה קשה, אך זו חלק מהאמת, מרגישה בשבועיים האחרונים פחות טוב ומתה מפחד להיות במקום של לפני שנה. הוא נראה לי היום כל כך מרוצה ושמח על הודעתי שמרגישה טוב יותר ופחות אימפולסיבית, שכאילו לא בא לי להרוס לנו את השקט והנורמאליות. נורא מתביישת בשנה שעברה ולא פשוט לי להיות שוב במקום של "תעזור לי אני נופלת". מקווה שאת בטוב. negra

שלום נגרה. אני חושבת שהיכולת שלך לעצור דחף אימפולסיבי היא בהחלט התקדמות משמעותית ומשמחת. נשמע לי, אבל, שעבורך לתאר התקדמות היא מקום מסוכן משתי סיבות: ראשית, נשמע לי מפחיד עבורך לספר שאת יותר בטוב. אולי זה מאותת, לכאורה, שאת פחות צריכה או פחות זקוקה לקשר, ואת מודאגת שדווקא אמירה כזו תגרום למטפל שלך להתרחק או להיות פחות מעורב מולך. שנית, ולא פחות חשוב, אני חושבת שבוודאי בחלק מהנושאים ובחלק מהזמן את חשה בהתקדמות, ובחלק פחות או בכלל לא. אני חושבת שאולי בחוויה שלך אמירות על גדילה והתקדמות אמורות להיות טוטאליות ו"מחייבות" או "תקפות" תמיד, ולגבי הכל. אני רוצה לנסות להרגיע אותך בשתי הדאגות: אני מקווה שדרך ההתמודדות עם האמירה וההרגשה הזו תגלי שאפשר להיות לצידך ואיתך גם כשאת גדלה ומתקדמת. אולי תגלי, למשל, שליווי ותחושת אכפתיות וקרבה אינן מופחתות כשהמצוקה שלך יורדת (וייתכן שאפילו להפך). אני גם חושבת שכדאי שתנסי להתייחס להתקדמות שלך באופן פחות טוטאלי של "שחור" ו"לבן", אלא כהתקדמות בנושא מסויים בזמן מסויים. נדמה לי שההכרה במורכבות של ההתקדמות ובחלקיות שלה תרגיע אותך. וכמובן כמובן שנראה לי חשוב לדבר על כך בטיפול, להבין מה הבהיל אותך, מה אולי הרגיש לך אחרת אחרי שנאמר, ומה אולי מפחיד מדי להגיד או להרגיש בטיפול. לילה טוב, מלי.

מלי, רציתי להגיד לך תודה וזהו. אך מצד שני הפריע לי להתעלם מהתחושה שהמילים שלך לא דיברו את התחושה שלי. היה לי חשוב לדייק את עצמי. אולי טיפשי ובכל זאת. זה לא שאני חוששת שהמטפל לא יהיה מגוייס כי אני חשה טוב יותר. ההיפך הוא הנכון, אני בדרך כלל מחייכת לכולם ואומרת שהכול בסדר, אני ידועה גם בטיפול בחיוך הקבוע. דווקא יש לי יותר בעיה להגיד שלא טוב לי. מה שניסיתי לומר לך בהודעה הראשונה היא-שבשבועיים האחרונים מרגישה פחות טוב (מפחיד אותי), ושהיה לי כל כך חשוב להרגיע את המטפל לגבי הקפיצה מהבניין לכן אמרתי לו עד כמה אני פחות אימפולסיבית, עד כמה בעצם אני חשה חזקה יותר. פשוט מפחיד אותי שתקופה קשה בפתח לכן היה לי חשוב לומר לו זאת ולשמוע ממנו עד כמה הוא חש בשינוי, כשבתוכי תהיתי - האמנם? תודה ושבת טובה negra