דוד,

אין לי מה לכתוב. אין לי מה לאמר. בטח לא משהו חכם שלא "לעסתי" די והותר. אבל מרגישה זרה .לעצמי .כאילו מתנהלת מתוך בועה . לא באמת חווה את החיים שלי בעוצמה הנכונה .. הפער בתוכי הולך ומתעצם. הטיפולים קשים. הזכרונות כבר ברורים יותר. הידע הזה רק מכאיב . אז כן.. המילים שוב לא משתנות. הימים קשים , והלילות זדונים .בלילה בשקט . שמרגיש רק כלפי חוץ.. אז השדים יוצאים בריקוד זדוני מהבקבוק שלי .. אני מנסה לסגור אותם.. להסתיר..מנסה לדחוף אותם בחזרה . לא מצליחה . מרגישה שמתעצבנת בתוכי , מוציאה את זה על הסביבה .. כועסת בבפנים , נעלבת ככ , כל דבר קטן שנוגע בי זורק אותי לקיר ,אני חשופה , לא מוגנת. אני נחבטת מעוצמת המכה .. גם אם אני מנסה לאחוז חזק .. זה כואב . דייי..דוד, בא לי פשוט להרים ידיים , להגיד לעצמי .. "דייי שרית .. תפסיקי להלחם ..עד מתי ?" זה מרגיש בתוכי ככ מבולבל, חוסר אונים מתפשט לו בכולי , היאוש מכסה אותי. אני מאוכזבת מעצמי .. לא מבינה כבר כלום, מה נכון , מה לא .. לא רוצה להבין. העולם החיצוני והפנימי שלי בפערים מטורפים .. פערים של שמים וארץ.. ככ ניסיתי לחבר בינהם , אבל שוב - לא מצליחה לראות את קשרי הידידות שלהן.. הגוף בוגד .. הבכי שהיה נצור גולש . מרגישה עלובה.. מרגישה ככ לבד. ומאיזו סיבה שעדין לא ברורה , חוזרת להניח פה את המילים הכואבות שוב, כאילו מנסה למלא את עצמי בשקט. אני עייפה. נראה לי שאני לגמרי רחוקה מלהיות מובנת.נכון? כל החיצוניות נגועה בפנימיות שלי.הכל דביק , לעוס .. מעורבב.. בבלנדר של חיי הילדות שלי. ועכשיו, העיניים שלי מתחילות לדמוע .. האויר כאילו ונגמר.כן כבר אמרתי , החלון פתוח .. זה הזמן להפסיק.?.. הפסקתי. (סליחה שתפסתי מקום). שרית.

שלום שרית כל מסע משמעותי לריפוי ולהכרה עצמית מערב בתוכו תקופות קשות, תקופות של משברים, פקפוקים, חשש מהמשך הדרך ורגישות וכאב מוגברים. נדמה לי שאת מתארת הגעה לתקופה שכזו, בה הזכרונות נהיים ברורים יותר וההתקפות מבפנים הופכות לעזות יותר, מאיימות לעצור את המסע או להסיט אותו מהדרך. בתקופה שכזו, כנגד הקולות הלוחשים לך לעצור, הייתי מציע לך לפנות פנימה עוד, לראות את הדרך שעברת עד פה ולהעזר באלה סביבך המייעצים לך להמשיך להתקדם, המזכירים לך שהדרך אינה לשווא. בהצלחה דוד

גחליליות/ אסתר שמיר אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות אורות קטנים הישארתי בעוזבי מלים כבדות מצער שלא יכלו לעוף שירים שלא אספתי בלכתי אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות לבנות מהן סולם של כוכבים שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות אולי עוד מחכים שם בשבילי אם תבוא ליבי לשם תבוא אל העבר בלי לעצור נאסוף את כל הטוב נאסוף את כל התם נאסוף גחליליות ונחזור ילדה שם מחכה לי, היא מתאהבת בלי לראות גחליליות דולקות סביבה באור בוהק בואי שובי אלי, אשמור עלייך מצרות בואי וביחד נתחזק אני חוזרת לעבר, לא פוחדת מהזמן יודעת להבחין בין טוב ורע נאסוף את כל הטוב, את כל האור, את כל התם נביא אותם לכאן בחזרה אם תבוא ליבי לשם תבוא אל העבר בלי לעצור נאסוף את כל הטוב נאסוף את כל התם נאסוף גחליליות ונחזור.. שרית יקרה, כשקראתי את השיר הזה חשבתי עלייך ועל זה שאני מאחלת לך מכל ליבי שיום אחד כשתחזרי ליער במקום שדים תפגשי שם ילדה קטנה מוקפת בגחליליות. #

תודה רבה לך על האיכפתיות והרגישות אליי. רגשת אותי . אמן ואמן... שלך שרית