מלי...

מלי אני לא יכולה להתאפק אני כל כך נסערת עכשיו חזרתי מפגישה ואיכשהו, אולי אשתף בימים הקרובים, קרה משהו שגרם לי להבין כמה היא דואגת לי וכמה היא עושה בשבילי הרבה מעבר לשעות הטיפוליות. אני כל כך מבוהלת. אני רוצה לברוח. לא נעים לי. אני כל כך קשה, כל כך מורכבת. כל זאת אחרי שנתיים של מטופלת ב'יאה' אם בכלל אפשר.. מלי.. מה לעשות.. לא רוצה לראות אותה שוב.. לפחות לא לתקופה האחרונה.. כל כך מתביישת.. איך עכשיו, אני מעיזה להיות קשה.. אבל מה לעשות.. אני באמת לא פשוטה כמו שב\כל כך הייתי רוצה להיות.. אני מורכבת.. אני חותכת.. כל כך הרבה.. אני לא בטוחה שאני רוצה עזרה.. ועכשיו, אני רוצה לעזות לעצמי כי לא נעים לי ממנה.. כי אני רואה את המסירוץ האין סופית שלה מולי, ואני כולי בושה וכלימה.. היא יכוהל לדאוג לי ככה.. להצטרך לנשום עמוק בגללי.. ואני לא יכולה לעשות זאת בשביל עצמי??? אני מבוהלת. אולי היא לא יכולה עוד. והיא בשלה.. היא לא נוטשת אותי. אבל היא אמרה לי ישירות, שהיא לא יכולה לטפל בי 24/7. והיא צודקת. למה לנו המטופלים/אנשים יש כאלו פנטזיות מוזרות ובלתי ניתנות למימוש..?? מי אנחנו... מלי.. איך אני 'אוכלת' אותה.. היא גדולה עלי.. בהרבה מידות.. אני מבוהלת.. ~נילי~

נילי יקרה. כמה מטלטלת יכולה להיות המחשבה שמישהו דואג לנו, חושב אלינו, מחזיק אותנו בראשו ובנפשו. אני שומעת איך עבורך החוויה הזו ממלאת ומבהילה בו זמנית. ממלאת, שכן אולי סופסוף את מרגישה מה שכ"כ היית בקשת לעצמך לאורך שנים - מבוגר איכפתי, אחראי, שם בשבילך. אני מזמינה אותך לחשוב - לבד ובוודאי בטיפול, מדוע זה גם כ"כ מבהיל. האם את כבר חווה את ה"נטישה" והפגיעה שאת צופה שתגיע? האם זה מחייב אותך להיות אחראית יותר על עצמך כדי לא לפגוע במי שאוהב אותך? האם זה גורם לך להרגיש שלאורך זמן רב טעית בשיפוטך לגבי התחושות שלה אלייך? אני חושבת שאלה שאלות שוודאי טומנות בחובן משמעויות גדולות, ושהתבוננות ותובנה יכולות לעזור לך גם לעכל ולעבד את המידע החדש, וגם להבין מידע ישן. ומשהו נוסף - נשמע לי שהכל עוד טרי וחדש, ובוודאי זה גם מוסיף לסערה ולטלטלה. נראה לי שאת צריכה לתת לדברים לשקוע מעט, לראות מה קורה לך כשאת חוזרת לנשום... אולי תגלי שאת יכולה להכיל ולהחזיק את המידע באופן יותר מותאם, נינוח ומקבל מאשר כעת, ושאת מצליחה לדבר עם המתנה שקיבלת, ולא רק לברוח או להבהל ממנה. לילה טוב, מלי.