קונפליקט

הי... שלום... חשבתי לשאול בהתחלה האם ואיך ניתן לטפל, לדוגמא, בחלקים היסטריוניים ושות'? האם ואיך ניתן לטפל באנשים בהם החלקים הללו באים לידי ביטוי משמעותי. איך ניתן במקרה כזה להעלות תכנים למודע? כפי שאני מכירה גם כשזה לאט לאט התנגדות זו התנגדות ומתעוררים רגשות תוקפניים רבים ועוצמתיים. האם באמת אפשר בסופו של דבר לגרום למישהי להתבונן על עצמה מבחוץ ולראות? עד כמה ניתן לחולל שינוי משמעותי? אבל חזרתי לעצמי ולעולם הקטן שלי. לי בטיפול עזרו קצת להתבונן עליי מבחוץ ולראות דברים לא הכי יפים, אפילו קצת מביישים... כנראה שחשבתי על השאלה משום שבי יש חלקים שמזדהים גם עם דמות כזאת, נמשכים אליה בצורה שלילית, מנסים נואשות ובאופן חסר סיכוי לתקן אותה, מנסים "להכריח" אותה לראות את המציאות ולהשתקף מול מראה ישרה ו"בריאה" יותר (וגם זה תלוי סביבה...), לוקחים אותה למקום הרסני מאד. אני נוטה ליפול ולמעוד בקביעות במקום הזה. מקווה שבמהלך הכתיבה נהייתי חכמה יותר (אולי לא...), והתחלתי לשאול את עצמי, מה אני עושה, איך אני מגיבה בפנים או מוותרת ולוקחת אחריות (כפי שנדרש מהצד הבריא יותר) מול דמות כזאת שתופסת מקום רחב מידי, שמעיפה אותי לכל הרוחות. איך אנהג מול דמות אטומה ותוקפנית שלא ניתן להעביר לה כל מסר שהוא מבחינתי. מה אני עושה מול רגשות שונים. קשה לי במיוחד עם הבדיות החלקיות, עם ראיית המציאות המעוותת ולא בת שכנוע (הלא מודעות, כמובן, ובוודאי שאין בהן כוונת זדון) אלו שלתוכן גדלתי. כואב לי כאשר הופכים עליי את הדברים ומטיחים בי כפושעת או הוזה. אני באמת יודעת איפה הבריאות והיכן החולי. היום, אומרים לי שאיני אשמה וגם אין לי קשר. אז כן, באופן רגיל הייתי לוקחת מאפיינים שכאלה, ומשתמשת בכך להרס עצמי. מנסה להיאבק על האמת, מנסה להיאבק על השפיות שלי. משקיעה את מירב ומיטב האנרגיות ללא תנובה, או אפילו עם פוטנציאל הרסני (כמו למשל לרשום את ההודעה הזאת? כמו למשל לרשום בפורום בכלל?) אבל איך אני נוהגת כשאני כבר יודעת? כאשר אני יודעת שאני בקלות לוקחת את זה מבחוץ והופכת לסם מוות ממכר? איך אני שומרת על עצמי, להישאר בתוך מערכת שזה נתון בה, מבלי שניתן לברוח? איך אני שומרת על מרחק בטוח? מגע (חיוני) ובטוח? שאלות ביני לבין עצמי. עוד אין לי תשובה. מקווה שאוכל למצוא חברויות קרובות עם אנשים חדשים שהתכונות הללו לא דומיננטיות כל-כך בהם. שהנוכחות לצידם הבריא תהא לי למרפא, תכביד משקל, ותיתן לי כוחות להתמודד מול הרכיבים הללו שכל כך קשה לי מולם. עזרה חשובה כאן... שונאת את החלקים הללו בי שמעת לעת נוטים להשתלט עליי ולתקוף. רוצה שהם יושמדו. ימותו. שאוכל להתחיל סוף סוף לחיות. מותר לי להביע משאלות, גם אם אינן בנות יישום, נכון?

שלום לתלושה את מעלה שאלות, משאלות והרהורים..נראה לי שמהמקום הראשוני, בו שאלת שאלה כמעט כללית, הגעת למקום של התבוננות פנימה והליכה עם זרם האסוציאציות שלך, עם המחשבות והרגשות ששאלה לכאורה "תמימה" כגון זו שאיתה פתחת, מובילה אליהן. וכאן נמצא לדעתי חלק מהתשובה. את שואלת כיצד ניתן לטפל בחלקים היסטוריוניים? בדיוק כך. דרך ההתבוננות פנימה, והגברת המודעות וההכרות עם ה"עצמי" ותגובותיו לסביבה. האם זה עוזר? האם זה מה שמביא את השינוי? הייתי אומר שכן, אבל אני רוצה לסייג כאן. נשמע לי שאת לא מחפשת בהכרח שינוי. את מחפשת החלפה. את רוצה לאתר את החלקים האלה, שגורמים לך לכל-כך הרבה סבל, ולהחליף אותם במשהו אחר. ופה אני כבר לא יודע אם מדובר על משהו אפשרי. האמת? אני לא יודע אם מדובר על משהו רצוי. החלק השני של טיפול, עליו לא פירטתי עד כה, הוא הקבלה העצמית. ושם נשמע לי שאת מתקשה. שמרוב כאב ועייפות את מרוכזת בחלקים האלה, שאם הם יושמדו, את תוכלי לחיות. אבל זו הפרדה חדה מאוד ואני לא משוכנע שהיא נכונה. החלקים האלה הם חלק ממך. ולכן, אולי במקום להלחם בהם, לבוז להם, שווה לך להבין אותם. מדוע הם מתעוררים? מה הופך את הדמות לכה אטומה? להרסנית ומסוכנת? נדמה לי שאם תצליחי לחוש לא רק שנאה אלא גם אמפתיה לחלקים האלה שבך, אולי לא תצליחי להשמיד אותם, אבל משהו אחר יכול להתרחש, משהו שאולי יכול להפתיע אותך לטובה.. להתראות דוד

ערב טוב דוד... הו כמה אני יודעת שמדובר בחלקים ממני, שישארו שם, ויודעת מאד שמדובר על קבלה שלהם. לגמרי. אותה קבלה כחלק משלם, קבלה שתמנע את תחושת המותקפות. באשר להחלפה אני לא בטוחה שכך חשבתי. מי זוכר מה היה בבוקר... הרבה מים עברו בירקון מאז. מה שכן, דיברתי בעיקר על משאלת חיסול קיצונית חד משמעית לא הגיונית בדיוק בעת של כעס. וזה... כן מתאים לדברים שכתבת... והקטע עם הבוז, אכן... אוי אוי... אאוצ'... אז ככה היה בבוקר. אבל הרבה השתנה מאז ועד עכשיו בזכות הפעלת כלים טיפוליים... אני גם יודעת שמידי פעם אפול לרגעים כאלה של עבר, כאילו לא עבדתי בטיפול. ודוד, תראה, גם כתבתי בסוף שהמשאלה אינה בת מימוש בדיוק בגלל מה שכתבת... כי ידעתי שאי אפשר לזרוק או להמית... זה בסדר, אני צוחקת על עצמי. אני באמת יודעת את זה. המון המון תודה חמה על ההקשבה.