הממ..

תודה שאת פה עוד .. מקשיבה לחוזר האיזון שלי .. לבלבול המילים שיוצאות ממני . לכאב החד הזה שלא מפסיק . למילים הקופצות והמשתוללות בתוכי . את יודעת מלי .. מתחת לבגדים שמכסים אותי ממש עכשיו .. אני ממש רועדת.קר לי . זה כאילו וכלפי חוץ.. הפנים שלי יפות ..מאירות ..מחייכות .. זה כאילו והידיים שלי מחבקות .. אבל, האמת .. מלי .. שמבפנים הגוף שלי ככ רועד ..הכל ככ מנוכר .. זר .. ויחד עם זאת משתלט עליי פחד. אני ככ מפחדת . אני אפילו מפחדת לדעת עד כמה אני ככ מפחדת.- נשמע הזוי?! . אני מפחדת לשמוע שוב את הילדה הקטנה בתוכי. היא מזכירה לי שכל מה שיש לי ..לא באמת שלי . שכל ה"הכל" שצברתי לעצמי במשך השנים .. שכל מה שסובב אותי .. זו רק בועה שתתנפץ ברצפה ותהפוך לכלום. כך היא אומרת לי . ואני .. אחכ חוזרת על כך ואומרת לעצמי. אז כן.. יש לי כאילו בטחון .. אהוב שתומך, שנותן לי ממש הכל , מנסה לשמור עליי מכל רע .. חברים שאוהבים .. מטפל מקצועי ששותף לחוויות הכי קשות שלי שמכיל ומחזיק .. ..עתיד שמנבא כלפי חוצ שיכול עוד להיות טוב יותר .. יציבות כלכלית ..בית.. ילד מקסים בן 5 .. כאילו הגנה ?! ואני עדין ככ מפחדת . הכל ככ שבירירי בתוכי . הכל בעצם מרגיש בכלל לא שלי . הרי מה ששלי ..מה שבאמת נכתב תחת "שמי" .. שייך לשתיקתי ..?! לילדות הדפוקה שלי .שעשו לי .. לילדה שבגרו אותי ?. לבושה ולגועל שנצמדים אליי ..נמרחים על כולי. למחשבות הרעות והמזינות שצומחות במוחי .. כל היש הזה .. זה רק כאילו ששייך לי .. אבל הוא בעצם .. שייך לילדה הקטנה הסוררת שנים בתוכי .. הילדה ה"נצחית" הזו שיושבת לה שם בתוכי ומנווטת אותי . מנסה לייאש, לעייף... היתומה ה"אילמת" הזו שמתנהגת בכעס ובזעם ..מתנהגת דברים במקומי .. הזונה ..הזו שחבויה לה בגופי - בין רגליי, כן..זו שהייתה שפחתו שלי יצור מטורף .. שלקח את תמימותי ברחוב בלי רשות .. זו שהייתה שפחתו של אבי שנים..בשקט .. .. כן.. הזונה הזו שחיה בעצם בגופי שלי. אז תגידי לי את מלי .. מה בעצם נכתב תחת שמי ושייך רק לי ?...!..? הממ.. אני יענה !!! מליי.... רק הפחד. רק האמת . רק הכאב. הבושה . האשמה . הגועל. רק הם באמת שלי. הם הפחד שלי להיות ממחדש אני אבל רק של עצמי .. כ הם אלה שמצליחים בידיעה המוחלטת של כל מה שעברתי לעצור אותי מלהיות משוחררת וחופשיה .. רק זה בעצם ממש שלי !!!!. אז .. אולי עכשיו .. אני צריכה להזרק איפשהו .. לבד .. בלי אפאחד להתנתק .. לשתות .. להשתכר ..עד כלות .. לעשן ..להתמסטל .. לא להרגיש .. כלוםםםםםםםםם .. כדי לא להתבונן לכאב החודר הזה בעיניים .. כדי לא להרגיש את השפלות הזו שמכסה אותי .. כי .. זה ככ כואב..עכשיו . ואני מצטערת. שרית

שרית יקרה. אני שומעת את הכאב והסבל מהכתיבה שלך, מקווה כ"כ שתוכלי למצוא בתוכך פינות של שקט, קולות של שפיות. אני חושבת על הילדה הזאת בתוכך, שאת כ"כ בזה לה, כ"כ סולדת ממנה, ובא לי לבקש ממך לתת לה קצת חמלה, לאהוב אותה, לסלוח לה - היא באמת רק רק רק ילדה. היא לא זונה. ילדות אינן זונות. היא אבודה, סובלת, מבולבלת. ובעיקר היא לא אשמה. והילדה הזאת, שבתוכך, שכועסת וזועמת וצועקת, היא הילדה ששתקה מפחד ומבושה ומשנאה עצמית כ"כ הרבה זמן. תקשיבי לה - יש לה דברים חכמים (גם אם מרגיזים ומתריסים) להגיד. מקווה שתוכלי להיות את עם כל הקולות והחלקים בתוכך. כולם כולם חלק ממך, ואני מקווה שלא תיפטרי מהם (הם אלה שעושים אותך מי שאת, ומההכרות החלקית והקצרה בינינו, את בהחלט מעוררת התפעלות) אבל מאחלת לך שהם יצליחו לחיות בתוכך באופן יותר הרמוני ומתואם. שבת שלום, שבוע מוצלח, מלי.

http://www.macom.org.il/The_Courage_to_Heal.asp