אהבה לא קונים בכסף

הייתה לי פגישה קשה עם הפסיכו' היום.אמרתי לה שאני נאלצת לעבור מפעמיים בשבוע לפעם אחת.זה דובר כמה פעמים,ונבע מאילוצים כלכליים - איני מממנת את הטיפול בעצמי ולא הייתה לי ברירה.מובן שקשה לי לוותר ולצמצם וזה גם מפחיד אותי..אבל מאחר שלא מדובר בכסף שלי...ידיי כבולות.לא התכוונתי לבקש הנחה, ובכלל לא רציתי להרחיב את הדיבור הזה,אבל היא התעקשה ואני ציינתי באוזניה שקצת מוזר לי שאינה מציעה לי הנחה ביוזמתה..מכאן,התפתחה שיחה קשה ומנוכרת סביב כסף..היא הסבירה לי מדוע אינה מציעה הנחה והדברים שלה נשמעו לי כנסיון להביע סירוב כך שיישמע טוב יותר (אזכיר כי לא ביקשתי הנחה והיא התעקשה שאומר לי מה אני חושבת/מרגישה...) היא נפגעה וכעסה ואמרה שאני לא מעריכה את מאמציה ושאינה יכולה לטפל כאשר אני טוענת שהיא למעשה מתמרנת אותי.לדעתי כל העניין יצא מפרופורציה,לא התכוונתי לפגוע בה,אני מעריכה אותה ואוהבת אותה וזקוקה לה.אבל ההסבר שנתנה לי וגם תגובתה הנסערת כשאמרתי מה אני חושבת...גורמים לי אי נוחות.אני מצטערת בכלל ששיתפתי אותה במחשבה הזו,ועוד יותר מצטערת שהיא לא אמרה שפשוט אינה יכולה לתת הנחה,מסיבות אישיות או בשל עניין הגבולות והסטינג הטיפולי המקודש.(אחרי הכל לא ביקשתי הנחה רק תמהתי שלא הציעה)אז זה אולי היה קצת מעליב אבל מדובר ועובר. במקום זה,זה הפך למשהו גדול ובסיסי של ערעור האמון,ומקלקל את האותנטיות בקשר(אם זה בכלל קיים..) אני לא יודעת איך אפשר לעבור את זה ואם בכלל יש לי לאן לחזור.אני גם כועסת על איך שניהלה את זה וגם מאוכזבת כי היא כל כך חכמה.לא רציתי לפגוע בה,אבל אני עדיין מרגישה שתחושותיי נכונות לגבי ההסבר שנתנה לי.אני גם כועסת וגם מרגישה בודדה ויתומה.תעזרי לי להבין..ומה לעשות

שלום לך. נשמע שהפגישה עם המטפלת, שלאורך תקופת הטיפול נחוותהה כחכמה, רגישה, קרובה ומזמינה לקשר, הפגישה אותך היום עם חוויה אחרת מולה. אני דווקא פחות רוצה להתמקד בנושא השיחה, אלא יותר בתחושה שלך. את מספרת על תחושה של אכזבה ו"בגידה", עד לכדי תהייה לגבי המשך הקשר. אני חושבת שחשוב להבין את התגובה שלך, שבמידה מסויימת מוחקת את התחושות הקודמות, הטובות, שהיו לך בטיפול, ומשאירה אותך, בחוויה שלך, בודדה ויתומה. נשמע לי חשוב להבין את הדפוס שבו את אולי כ"כ כועסת ומתאכזבת (וייתכן שבצדק) ואז מתנתקת רגשית, ואולי גם פיזית, מתקשה להכיל את ה"יש" וה"אין" שבקשר, ולהמשיך בדיאלוג על מה שאת מרגישה. נשמע לי שחשוב שתמשיכו לדבר על כך בפגישה הבאה - להתבונן שוב על השיחה ביניכן, לנסות להבין יותר מה הרגשת ומה חשבת, ואיפה, בתחושה שלך, המטפלת הייתה לא רגישה ומאכזבת, וגם כדאי לבדוק לעומק מה קורה לך כשאת כועסת ונפגעת. תתני הזדמנות לקשר להכיל את המשבר(ים) ולהתגבר גם על מקומות של כעס ואכזבה, ואני מקווה שתגלי שכל קשר פוגש את המקומות הללו, ו"החכמה" היא לדעת לדבר אותם, להבין אותם, ולהיות מסוגלים להחזיק לצידם גם את הרגעים הטובים. בהצלחה, מלי.

אבל המטפל לא אמור לאהוב בכלל. שירגיש מה שהוא רוצה הוא רק אמור לעזור לפתור בעיה.