אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי מלי אין לי הרבה מילים.. ימים לא טובים.. הרבה לחץ.. הרבה תיעוב עצמי.. הרבה איבוד.. והמשפט של חנן גולדבלט.. כנראה הוסיף את שלו.. ואלה שעומדים לצידו.. אומרים כמה הוא אדם טוב... אלה שאומרים שהוא קיבל עונש קשה מידי, גדול מידי.. אני תוהה.. אם הם יודעים.. איך ומה.. מרגישות.. אלה שהוא... ___ אותן.. אם הם יודעים.. שהנפש שלהן נרצחה.. לפחות חלק ממנה.. חלק לא קטן בכלל.. אם הם יודעים מה הן עברו ועוברות ויעברו כנראה כל ה"חיים" שלהן.. מלי.. אמרתי שאין לי הרבה מילים.. הכל מתפוצץ בבפנוכו.. ואני קצת באיבוד... יודעת.. לא שאלתי כלום.. אולי רק רציתי לראות, לדעת, לשמוע.. שאת כאן... סליחה שיר
שיר יקרה. קראתי את שכתבת, וכמו תמיד אני חושבת על הפער בין הכותרת (אין) לבין היש שאת מעבירה כ"כ חזק. את מספרת על הכעס, הסערה, הפגיעה. אני שומעת אותך מלאה בזכרון כואב, חבולה, מרגישה שכל מכה מבחוץ מוסיפה על הפצע שלך. אני מקווה שהכתיבה עוזרת לך להרגיש קצת יותר מוגנת ופחות חשופה, ומקווה שאת מצליחה לקבל קצת כוחות. אני בטוחה שיש כאלה שמתחזקות ממכתבים כמו אלה שלך, ושמחה שאת מצליחה לבטא את מה שכ"כ הרב מרגישות. לילה טוב, מלי.
מלי חזרתי מפגישה.. היה לי כל כך הרבה להגיד לה, אבל לא יכולתי להוציא אף מילה.. לפעמים מרגיש לי שכמה שיש בי יותר דברים שעליהם אני רוצה לדבר או לשתף אותה, כמה שכואב וקשה בפנים, וכמה שמציף.. כך אני לא מצליחה ובעצם גורמת לעצמי להסתגר עוד יותר בתוכי.. והיא.. מלי.. היא כל כך מנסה.. כל כך בסדר.. שזה עוד יותר מקשה עלי.. וזה אולי קצת מתחבר לי.. למה שאמרת.. על הכותרת שלי.. (אין).. מלי.. יש תקופות כאלה.. שהכל בא ביחד.. שהכל מציף.. שהכל קורה פתאום.. התקופות האלה כל כך ארוכות.. זה כאילו ש.. כשמתחילה תקופה כזו, היא פשוט לא רוצה להסתיים... וזה קשה.. זה מתיש... לוקח כל טיפת כח שאולי אולי היתה בי.. וכל פעם שקורה משהו, אפילו חיצוני, זה רק מוסיף ומפיל עוד יותר.. אפילו כתבה טיפשית בטלויזיה, או מילה קטנה שאיזה מישהו אומר... כל דבר הכי קטן גורם להרגיש שוב ושוב שהנה אין לי ובי כוחות.. שהנה אני למטה ושם אשאר... הנה כתבתי לך הרבה מילים, אבל בעצם לא כתבתי כלום.. רק מילים, מילים, מילים... שאיכשהו התחברו למשפטים.. די ריקים.. כי למרות כל מה שנכתב פה, זה מרגיש שבפנים הכל עדיים מלא מידי.. אני יודעת.. שאני בטח לא מובנת.. בכלל.. יודעת.. וסליחה על זה... יודעת גם שאין מה להגיד על הדברים האלה.. דברים שניסיתי לומר ולא הצלחתי בכלל. אז אפסיק לשפוך כאן מילים ריקות.. ואסיים... בלהגיד לך.. ש.. אני מודה לך מאוד.. שאת כאן.. מודה לך על המילים שלך.. על מה שאת מעבירה בכתיבה שלך.. תודה מלי שיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
