מלי יקרה.

ימים לא קלים .. מליייייי... מאבקים אינסופים בתוכי .. חיכיתי בתוכי שתהיי כאן ..בחמישי כדי שאוכל לכתוב לך .. ניסיתי במהלך השבוע לכתוב פה לדרור .. אבל לא ממש הצלחתי .. הרגתי חנק .. שהכל תקוע . הטיפול היה כואב . התפרקות טוטאלית מול המטפל . אוףףףףףףףףףף מלי. את יודעת ..אני מרגישה בחיות עצומה ככ .. כאילו עוד דמות בתוכי .. .כאילו ואני בעצם שניים . .ילדה קטנה בפנים ילדה גדולה מבחוץ. אני מדברת אל הילדה הקטנה שבתוכי .. בימים האחרונים הרבה ..בלי לספר לאף אחד .. (אתמול הצלחתי בסוף הטיפול טיפה לגעת בזה .. ומהר שתקתי .. פחדתי שהוא יחשוב שאני באמת לא נורמלית.).. ו..אני צועקת עלייה , כועסת .. היא פשוט מציקה לי שם ככ .. כאילו היא שורטת אותי , מכאיבה לי .. בועטת .. היא רוצה לצאת מתוכי .. לא ..אני עונה לה .. אסור !!! תשתקי !!! אסור לספר! - את רק תפגעי ..ממילא לא יאמינו לך היי.. היא אומרת לי .. (כן.. היא רק ילדה בת 9 .. ואני .מפחדת ממנה ).. אני כאן .. הפעם ..את לא תשתיקי אותי יותר .. אני רוצה להגיד מה שכואב לי .. לספר , להשען , אני רוצה להרגיש הפעם נוכחות אחרת, אני רוצה חיבוק .. אני רוצה מישהו חזק .. אני פה .. אני קיימת .. תני לי מקום ..היא בוכה .. בי .. ואומרת לי .. :-( ..אם תאבקי בי ..את תפסידי .. אני אנצח .. אותך! אני אעייף אותך ..אני יגרום לך להתייאש .. אני היום חזקה יותר ממך .." מלי .. בחיי .. שזה אמיתי . את מאמינה לי ? נדפק לי המוח מלי ?.. הקולות האלה שבתוכי .. נשמעים ככ אמיתים .. ואני נשמעת הזויה נכון ..?..מצטערת.. כן .. כרונולוגית בת 31 .. אבל מרגישה עוד ככ כמו ילדה קטנה ... פאקינג ילדה קטנה .. שלא גדלה פעם בת 6 ופעם בת 9 פעם בת 11 ופעם בת 18.. ההרגשה החונקת הזו לא מרפה .. משהו כלוא בתוכי .. ילדות שלמה תקועה בי ואני לא יודעת איך לגשת לשם .. איך להתרכך היום מולה .. אני לא יודעת איך להושיט לה יד בלי לחוות פצועים או הרוגים בשטח (שם בתוכי) ... אךךךךך מלי ..זה כואב! הכל ככ מבעבע בתוכי .. זכרונות על זכרונות .. כאבים שחוזרים .. עד מתי ?... עד מתי ?...אני יסבול ככה ? אני רוצה לשתף אותך .. עוברות לי כל הזמן תמונות שלי כאילו ואני נמצאת באיזה מקום כמו .. שדה פתוח ..?יש רוח עצומה שנושפת על עורפי .. מנסה להכביד .לי על הדרך.. בעצם הכל מטושטש , אני לא מצליחה לראות ככ משהו .. הפרחים נראים בצבע מוזר.. הכל נצבע בצבעים אפורים כאלה .. כאילו עומדת לבוא סופה .. ומתחיל להיות מאוד קר... .. ויש פרפרים בכל מיני צבעים והם היחידים שצבעונים שם .. הם כאילו בולטים .. הם ככ יפים ,אני מנסה לגעת בהם .. להתחבר אליהם .. לגעת בהם .. ואני מחייכת .. למרות הקור שמגיע והטשטוש .. בראייה .. אני מרגישה בטוחה שהם שם . .כאילו יהיה בסדר.. אין ממה לפחד ..מהקור ומהאפרוריות ..? אבל מלי . .הפרפרים האלה עשויים בכלל ממשהו כבד - כמו ברזל?!, כי כשהם נוגעים בי .. הם ככ מכאיבים לי ..הם מצליחים לעבור ממש דרכי לתוכי .. ואני .. פתאום .. בכלל שקופה ..לא נראית ..צועקת מכאב .. הם מכאיבים לי הי..אין שם אף אחד . אני כלל לא נשמעת ונראית .. אני כאילו אינני שם? זה בכלל רק הרוח שלי ..? ואז.. מלי ..התמונה מתבהרת ..לי אני ממש רואה בבהירות ילדה קטנה ויפה .. שיער חום חלק עד הכתפיים .. עיניים ירוקות גדולות .(היי .. זו אני שהייתי ילדה). היא .. יושבת שם לבד ובוכה .. מחזיקה חזק בברכים .. בוכה ובוכה ..קר לה .. זו הילדה הפצועה שבי ..?! מתחיל לרדת גשם .. חזק.. ואני רואה אותה ..היא מנסה לקום .. היא רוצה לברוח .. משם .. היא לא מצליחה .. הרגליים כואבות לה ..היא קפואה . לא היא בעצם רוצה להיות שם .. באותו שדה .. היא מחפשת בעיניים .. מישהו שיעזור לה .. .היא רוצה לספר שעשו לה .. משהו לא טוב אני בכלל לא מבינה מזה השדה הזה..?! והיא לא מצליחה לראות אף אחד. מלי .. היא קמה .. ונופלת .. היא קמה ונופלת .. זאת אני ?... מה זה מנסה להגיד לי ? אלה חלקים של זכרונות לא ברורים שאוחזים בי מליייי..בימים האחרונים ..והם בעתם משתחזרים בטיפול ?..!!!! כשאני בעצם יושבת ובוכה וכואבת בגוף? לא מצליחה לקום כי הרגליים קפואות ?...!! מה קורה לי ?אני מתביישת ככ לשתף את איש השיחות שלי .. בזה .. כדי שלא יחשוב שאני באמת משתגעת ?! מלי .. תאמרי לי ..אני משתגעת ? זה לא יכול להיות שכן . זה מרגיש ככ אמיתי . ואני יודעת להבחין ..בין מה נכון ומה לא . אוף אני ככ לא מבינה מה עובר עליי. תעזרי לי . חיבוק אלייך. שרית.

שרית יקרה. המכתב שלך מאוד מרגש, נוגע ללב. את בכלל בכלל לא משוגעת. יש תוכך ילדה פגועה, רמוסה, מבוהלת, שלא הצליחה לגדול ולהתפתח (ראית פעם צמח שגדל כשאין מים, אין שמש, והאדמה לא מזינה מספיק?). והילדה הזו, שקפאה בגיל של הפגיעה, היא הילדה שמדברת עכשיו מתוכך, שמנסה לגדול ולהתפתח מהמקום שבו היא נעצרה בעל כורחה. ובא לי להגיד לך שתעזרי לה. כ"כ הרבה שנים היא ישבה בשקט, מסכימה עם הקיום השקוף שלה, עם הקפאון שלה, לצד החלקים האחרים שהלכו והתבגרו. והנה, סוף סוף יש לה יותר אומץ (כנראה היא מרגישה יותר בטחון, אמון וגם יותר כוח) להמשיך במאבק הטבעי של גדילה והתפתחות. והיא, וכל הילדות הקטנות-קפואות שבתוכך, מדברות, צועקות, בוכות, מספרות בקולות שמשגעים אותך. אל תתבלבלי - זה רק הקולות שהושקטו זמן ארוך ורב כ"כ, וייקח להן זמן עד שירגישו פחות קטנות, צעקניות, חסרות כוחות. מקווה שתתני להן-לך הזדמנות, כי הם-את כבר נפגעו מספיק בעבר. לילה טוב ושקט, מלי.

שריתוש... אני בוכה.. פרפרים הם סימן מובהק לפחד.. (גרפולוגיה ציורית) שנים שהייתי משרטטת פרפרים כל כך יפים במהירות מרבית.. היייתי ממלאת דפים שלמים בפרפרים.. ואצלך בחלום הכל כך אמיתי.. הכל שחור.. רק הם היחידים שצבעוניים.. דומיננטיים.. שרית שרית..... שולחת חיבוק דומע, אמיתי כל כך.. את מרשה לי...? שבת טובה.. ~נילי~