טיפול

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/11/2008 | 20:48 | מאת: ד.

שלום, פניתי לטיפול אחרים שנים של התלבטות . הכוונה הייתה לדבר על הרבה נושאים התקועים שם שנים על גבי שנים בניסיון אולי לסגור, להבין ולהכיל אותם ולהמשיך הלאה. הרגשתי צורך בלדבר עם מישהו, כי אין לי אף אחד לשתף בחיים. פתחתי את הכל בפניה, אחרי הרבה התלבטות ועידוד מצידה. למרות כל הניסיונות שלי, וגם שלה. נרתעתי, כעסתי, בכיתי... לא יכולתי לסבול את זה. הפכתי למישהו אחר שלא מכיר את עצמו, ואז גם הרגשתי שהיא מאשימה אותי בהרבה דברים. החלטתי לקחת חופש השבוע, וזה הפך לחודשים. היא לא אהבה את הרעיון של החופש, אפילו התעצבנה. עכשיו שקט. אני לא חושבת על כלום. מחקתי הכל, ויש ימים שגם אני מוחקת אותה (הפוך מאשר בתקופת הטיפול - הייתי תלוייה בה מאוד) יש בי יכולת של התנתקות מדהימה. ואני מפחדת שלא עשיתי צעד נכון בבריחתי באמצע התהליך. לא יודעת איך לחזור.איך לתת לה לחזור לחיי. ואיך לוותר על השקט כשאין טיפול ולחזור לכל החפירות והשאלות והמתח שמלווה את תהליך הטיפול. אודה לך על תשובה מפורטת ,ואלי כיוון כלשהו.

לקריאה נוספת והעמקה
06/11/2008 | 21:40 | מאת: ד"ר מלי מרקיביץ

שלום ד. אני חושבת שלכל הקשיים שאת מתארת במכתב שלך יש ציר משותף אחד שהוא, בעיני, הקונפליקט בין ניתוק(פיזי ורגשי) לבין הצפה ועומס רגשי. אני חושבת שבהרבה דרכים את מספרת שאת נעה בין שתי הקיצוניות הללו, בלי יכולת למצוא איזה אמצע רגוע, אפשרי ומווסת יותר. אני חושבת שבעזיבה שלך את הטיפול, וב"מחיקה" שלך את המטפלת, את בעצם מבטאת קול אחד של הקונפליקט, ובתוך הטיפול, בדיאלוג שאת יוצרת, בתחושות שנשארות בך בעקבות השיחה, את מבטאת את הקול השני, המוצף, הלא רגוע. אני חושבת שיהיה חשוב לעזור לך למצוא איזון בין שני הקולות הללו, ולפתח יכולת להרגיש ולחוות בלי להיות טעונה מדי, מחד, או מנותקת ומוחקת, מאידך. טיפול יכול בהחלט ללוות אותך בתהליך כזה. נדמה לי שהמשימה שלך עכשיו היא להיות פחות מוצפת, אבל לא דרך בריחה ומחיקה (את בטח כבר יודעת איזה מחירים כבדים גובים ממך כל אחד מהצדדים). מאחלת לך הרבה הצלחה, מלי.

07/11/2008 | 10:47 | מאת: ד.

תודה מלי. אבל אני ניסיתי המון. את כתבת " נדמה לי שהמשימה שלך עכשיו היא להיות פחות מוצפת, אבל לא דרך בריחה ומחיקה", זה לא שאני בוחרת לעשות אתזה, זה פשוט בא ואין לי שליטה על זה. ועם כל הניסיונות אני לא מצליחה להיות באמצע. יכול להיות שיש דפוסים שאנשים לא מצליחים לשנות? למשל, אני מאוד מתגעגת אליה אבל אני לא יכולה להתקשר ולהגיד שאני מתגעגת או קשה לי..או צריכה עזרה... לא יכולה. איך אני אמשיך מכאן, אם אני לא מצליחה לשנות כלום אחרי 2 וחצי של ניסיון?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית