תלות וטיפול

"....לעיתים הנושא המרכזי בטיפול הוא אמביוולנטיות כלפי התלות, צורך עז במטפל ובטיפול מחד,וחשש וכעס רב על עצם ההזדקקות הזו מאידך. במקרים אלו עיבוד האמביוולנטיות סביב התלות יכול לקחת זמן רב אך הוא חשוב ביותר. הפחתת תדירות הפגישות לא מביאה בעיניי לפתרון האמביוולנטיות הזו, לפתרון הקושי סביב התלות. גם אם היא מביאה להקלה זמנית בשל ההרגשה שהצד שלא זקוק הוא הדומיננטי כרגע. בעצם הפחתה שכזו משרתת התנגדות לתהליך הטיפולי...." זו אחת התשובות שלך היום. וזה בדיוק מה שקרה לי. לא יכולתי לשאת יותר את התלות והרגשת הנזקקות, ביקשתי חופש אז היא התנגדה בחריפות, אבל הרגשתי שאני נחנקת, אז לקחתי בכל זאת החופש על דעת עצמי. עכשיו, יש בינינו נתק מוחלט. היא התעצבנה עלי ולא שואלת בשלומי. ואני מרגישה "שקט" מוחלט בראש, ודווקא אני מתגעגת פחות מאשר בזמן הפגישות. אני לא יודעת איך פותרים את הנושא. כי אני לקחתי חופש ולא הפסקתי הטיפול. ויש לי הרגשה שהיא עצבנית לגמרי. ואני לא יודעת בינתיי אם םאני רוצה לחזור.

ס. שלום, נשמע שהרגשת שעבורך כרגע התלות היא משהו שאת חשה אותו בעוצמה בטיפול ומעוניינת לנסות ולהפחית אותו בכל דרך. אבל את מדברת גם על השאלה מה לעשות עכשיו, האם זה בסדר שאת לא מתגעגעת ומה עושים עם מה שבכל זאת התעורר בטיפול הקושי להזדקק ואולי החיבור של הקושי הזה לחולשה. כרגע כנראה הצד שמרגיש שיכול להסתדר לבד לא מפנה מקום לצד שזקוק שמתגעגע. חשבתי גם על זה שבמובן מסויים עולה מהתיאור שלך הכעס שלה, אולי הפגיעה שלה מההליכה שלך. היפוך של יוצרות מהתחושה הקודמת שלך שאת זו שתלויה בה, כעת היא זו שמרגישה לך תלויה בך. מה שאולי עוד יותר לא משאיר מקום לחלק בך שרוצה בטיפול. נראה לי שעם הזמן את תוכלי יותר להקשיב למה שיש בתוכך, לשני החלקים ולראות האם את יכולה להביא את שניהם לתוך החדר. דרור